30,000 איש לא טועים וכן מוסריים: אייל גולן, לבוש בחליפה מהודרת, צעד לבדו על במת ענק פנימה אל תוככי אצטדיון בלומפילד, מולו קהל עצום של כשלושים אלף איש לבושים לבן. העיניים עדיין כמעט סגורות במלואן, אולי זה הפרוז’קטורים, בסוף זו כנראה תמיד ההתרגשות.
המנגינות הראשונות של “כל החלומות” מתחילות למלא את חלל האוויר ואז קורה קסם: כל הקהל העצום מייד עומד על רגליו ומתחיל לשיר ביחד עם גולן את כל השירים שישיר במהלך הערב.
העיניים של גולן נפתחות עוד ועוד לרווחה, ומה שהוא רואה מולו זה מפגן אהבה והערצה שלא דומה לשום אומן אחר בישראל. הדיסוננס כל כך חזק שדווקא ברגע הזה הוא לא נראה כמו רוקסטאר, אלא סוג של אדמו”ר או מנהיג פוליטי נערץ. ואז, ממש בדקות הראשונות של המופע, קיבלתי את התשובה לשאלה שכל אחד שואל את עצמו, והיא איך גולן מתמודד עם התקשורת הקשה והפרסומים הנוראיים עליו. מה עובר עליו בנפש כשקוראים להחרים אותו והילדים שלו סובלים מהצקות? איך הוא לא מתרסק?
התשובה היא הפער המטורף בין מה שכותבים על גולן לפידבק שהוא מקבל ברחוב. הקהל שלו, קהל עצום ויפה, קהל שרובו ככולו מזרחי, הוא זה שנותן לגולן את הכוח להיות חזק ולהמשיך לשיר. הקהל של גולן הוא המזור שלו, ובסדרה של שש הופעות (חלק מהמופעים ייקבעו מחדש במידה ויתבטלו בעקבות פרוץ המלחמה מול איראן) יגיעו כ-180,000 איש לראות אותו שר חי על הבמה.
בכך הוא יקבע הישג וציון דרך חדש במוזיקה הישראלית. ושיהיה ברור, יותר מאשר שזה הרצון לשמוע את הלהיטים מהאלבום האחרון בגרסה חיה - זה גם ואולי יותר כדי לתמוך בו: להגיד לו, העם עם הגולן.
ואיזה שירים ואילו מנגינות שר גולן. כמות להיטים פסיכית שלא קיימת אצל אף זמר ישראלי אחר. בית פזמון מכל להיט, כמעט ללא גימיקים, נטו מוזיקה שהיא הפסקול הישראלי בשלושים השנה האחרונות, שלוקחת כל צופה לרגע אחר בחייו. “כשאת”, “ממה את מפחדת”, ו”דרך לחיים” ברצועת הבלדות. “בלעדייך”, “יפה שלי”, “עיר נמל” ו”שישי בצהריים” למצב רוח, ועד החלק שסגר את המופע שבו הפך את בלומפילד לאצטדיון החפלה עם להיטי רחבות כמו “רוקדת בלילות” ו”לא מבינה עברית”.
מבחינת הפקה, גולן העניק לקהל שלו חוויה מושקעת עם מחשבה על כל פרט ופרט. הבמה הגדולה עם הקטווק, מסכי הענק, זיקוקים ופירוטכניקה, עשרות נגנים ומי יספור כמה רקדניות. גולן עמד על הבמה, עבר כל דקה וחצי מלהיט ללהיט, ועדיין הוא נאלץ להשאיר המנונים בחוץ. (אהיה קטנוני ואשאל איפה ‘באתי אליך’?).
הוא גם דיבר על החטופים, הפקיע את כל השורות הראשונות לטובת פצועי צה”ל, ובגיל 54 גולן למרבה הדיסוננס מתנהג בצורה הכי ממלכתית: המסרים, העברית, העמידה היציבה, החיוך, הכול היה נכון. ועדיין, בחוץ הוא נאלץ להתמודד עם הפגנה של נשים נגדו, הוא מוחרם בוועדים וגופים ציבוריים ולא מוזמן לאירועים ממלכתיים. גם כל אחד מהקהל שהגיע נאלץ לעבור דרך ההפגנה למעין מצעד הבושה.
הקהל הוא זה שמחזיק את גולן, ולקהל הזה אני רוצה לפנות: בחודשים האחרונים מאז הכריז גולן על סדרת ההופעות ניסו להפוך מי שבוחר להגיע להופעה ללא לגיטימי וחסר מוסריות. אז לאותם 180,000 איש שהיו או יהיו בהופעות, תרימו את הראש ואל תיתנו לאף אחד לגרום לכם לחשוב שאתם לא מוסריים.
שיהיה ברור, אני מאמין לטאיסיה זמולוצקי ואף אחד ממי שהגיע למופע לא תומך בפגיעות בנשים. אבל החיים הם לא שחור ולבן וכן מורכבים. עוד מעט 13 שנה אחרי התפוצצות הפרשה, אחרי ששתי חקירות שונות בנושא נסגרו, אחרי שהקים משפחה חדשה והביא מאז שלושה ילדים לעולם, אחרי שהכיר בטעות שהייתה אז והחליף את כל הצוות, אפילו ללוויה של אביו הלך רק אחרי שרבנים הפצירו בו, ובעיקר ובעיקר: מעולם לא התלוננה בחורה נוספת על גולן.
כלומר, זה לא שור מועד ואדם מסוכן, אלא אדם שעשה טעות בתקופה שבה הייתה פחות מודעות - ולא נשכח גם את ענייני המנטליות התרבותית שהולכים פה דורות אחורה.
הקהל של גולן יודע את כל זה, ראה את המאמצים וההשתדלויות של גולן ובחר לעשות את הדבר הנכון וזה לתת לו ובצדק הזדמנות שנייה וגולן מאז מחבק ולא עושה יותר טעויות.
המופע הסתיים עם “עם ישראל חי”, הלהיט הראשון של גולן מאז התפוצצות הפרשה, שעמד בפני עצמו והושמע בכל קהילה ובכל מגזר בארץ ובעולם, ואף אחד לא אמר “אבל רגע, הזמר הזה היה חשוד ככה וככה”. “עם ישראל חי” הוכיח שאייל גולן כן יכול להיות מיינסטרים. 180,000 איש, גם אם כמה יכעסו - אלו הפנים של עם ישראל, והם לא טועים.
צריכה להיות משמעות למושג 'שיקום', וכשאדם משנה את דרכיו כן תהיה מחילה, כי לפעמים החוכמה והשכל הישר נמצאים דווקא אצל האנשים הפשוטים. ודווקא בבוקר זה, עם ישראל חי.