האלבום יצא לפני המתקפות האיראניות, שהוסיפו לחיינו צער ודאגות. "הבת שלי התקשרה וסיפרה שנפל טיל 50 מטר מהדירה שלה באזור המרכז", הוא אומר בשיחתנו השבוע. "יש לי שישה ילדים, חלקם גרים בתל אביב וחלקם לידי, בגן יבנה. זה מפחיד, אני דואג אבל עושה כל מה שאני יכול כדי להרגיע אותם ולוודא שהם בטוחים. אנחנו במלחמת אין ברירה. יש פה איום ממשי על קיומנו. למען הילדים והנכדים שלנו ולמען עתידנו היינו חייבים לצאת למתקפה, ואני מברך על ההחלטה הזו. אף אחד לא חשב שמדינה עוצמתית כמו איראן לא תגיב ולא יהיה פה בלגן ושנשלם מחיר. תודה לאל שיש לנו חיל אוויר כזה וצבא כזה. תודה לאל שהאיראנים מאחדים אותנו".
בין רומנטיקה לציונות
משמיעה ראשונה של האלבום ברור שהשירים שלו, בין שהם מזכירים את טולדנו של שנות ה־70 וה־80 ובין שהחותמת הקולית שלו נמצאת בתוכם. "יש לי את הסגנון שלי", הוא אומר. "אני אף פעם לא הולך על טרנד כזה או אחר, וזה בדיוק מה שמאפיין זמר־יוצר. זה כמו שאף אחד לא מצפה ששארל אזנאבור או שלמה ארצי ישירו שירים שהם לא בנשמה או ברוח שלהם. יש שתי פנים שאפיינו אותי כיוצר: מצד אחד שירים רומנטיים, כמו 'תרקדי את הלילה' ו'ליאורה', ומצד שני שירים על ציונות ואהבתי לארץ ישראל, כמו 'הורה', 'חי' ו'עוד נגיע'. גם באלבום החדש שני הזרמים האלה באים לידי ביטוי. בשיר 'חזקים יותר' יש רמיזות על נושא החטופים, וגם בשיר 'החלום שלך מתחיל' שיש בו את השורה: 'בכל מקום שהוא, כל איש מתי שהוא, חייב להיות חופשי'".
השיר היחיד באלבום שהלחנת אך לא כתבת את מילותיו הוא "אביגיל", שקרא לשובה של הילדה אביגיל עידן - שנחטפה מכפר עזה לאחר שהוריה, רועי וסמדר, נרצחו בביתם, ושוחררה בעסקה הראשונה. "זה שיר שנולד במהירות הבזק. קיבלתי טקסט מטום נגולה, אישה שלא הכרתי, וכשקראתי את המילים פשוט נמסתי. המנגינה נולדה מיד. כמה ימים אחרי שהשיר יצא לאור - אביגיל חזרה הביתה. זה היה מצמרר. הטקסט מופלא בעיניי, מדבר כל כך בעדינות על התחושות של כולנו והרצון לשובם של כל החטופים. הוא גרם לי לבכות".
יש לי ארץ אחת
הלו, זה רדיו?
טולדנו מחזיק בקריירה מפוארת הכוללת 35 אלבומים, שש זכיות בתואר "זמר השנה", פרס "כינור דוד", הופעות על הבמות היוקרתיות והחשובות בארץ ובעולם, תפקידים ראשיים בקולנוע ("אריאנה") ובתיאטרון ("עלובי החיים"), ובעיקר קלאסיקות נצחיות. ועדיין יש משהו שמפריע לו. "ב־20 השנים האחרונות לא הפסקתי להוציא שירים לרדיו, אבל הרדיו התעלם לגמרי מכל מה שעשיתי", הוא אומר.
"זה מצער אותי מאוד וחבל לי על הקהל שלי שמאוד אוהב את השירים שלי, שגדל על השירים שלי, ופשוט לא נותנים לו ליהנות משיריי. למה לקטוע את ההשראה שיש ליוצר ותיק, את היכולת ואת הכישרון שטמון בי, ולא להפיץ את זה לקהל שלי ברדיו? אני לא מדבר רק עליי אלא גם על שאר הקולגות שלי. זה לא בא ממקום של מרמור או של תלונות, כי החיים דינמיים. העולם שייך לצעירים ואני מקבל את זה, אבל יש מקום לכולם. באירופה יש מקום גם לתרבות של זמרים ותיקים, אם זה פול מקרטני או סטינג, שממשיכים לתת לקהל שלהם את המוזיקה החדשה שהם יוצרים. אז למה הרדיו הציבורי, שממומן מהכסף שכולנו משלמים, לא נותן לקהל לשמוע את המוזיקה הזו?".
חיבור לנשמה
התרעות פיקוד העורף