אלמגור: "שושנה, שבביתו של וילנסקי עשתה חזרות על רצפה מוצקה, לא ידעה שתצטרך לשיר את השיר על גבי רפסודה מתנדנדת. אבל היא עמדה בגבורה במשימה ושרה את כל בתי השיר הארוך עד סופו אפילו פעמיים".
"ברד ירד בדרום ספרד" (63'). אלמגור היה פעיל מאוד בזירת המחזמר, כמחבר וכמתרגם מחזות-זמר והצגות מוזיקליות. ביניהם: "איש חסיד היה", "ירושלים שלי", "מחברות החשק", "אל תקרא לי שחור" ו"ילדי הכרך" המקוריים ו"גברתי הנאווה", "כנר על הגג", "ברנשים וחתיכות" ו"ינטל" המתורגמים.
"ערב אחד, בהיותי בדירתי הסטודנטיאלית בירושלים, צלצל אצלי הטלפון בחצות הלילה; שעה לא מקובלת לטלפונים. כשהרמתי את השפופרת, שמעתי את קולו הדשן של שרגא. 'ברד!', הוא צעק ל'שפוף'. כששאלתי אם קרה משהו, הוא השלים את המשפט - 'ברד ירד בדרום ספרד'. מאיפה זה צץ לו פתאום? הסתבר שבדיוק חזר הביתה מהצגת 'אופרה בגרוש', שבה כיכב בהבימה ועשה אמבטיה כדי להתרענן מההצגה. כדי להתגבר על החום, חשב על דברים מאוד קרים והגיע לארבע המילים ההיסטוריות, הקרות במיוחד".
"כל הכבוד" (66'). שיר שהוכיח שלא תמיד יש כבוד בממלכת הזמר. אלמגור, שהיה בין הכותבים למחזמר "קזבלן", יצא פגוע מקרב זכויות שניהל והגיע לערכאות, למרות שהוכרו זכויותיו במחזמר אהוב הקהל.
"בלדה לחובש" (69'). אלמגור סיפר שכתב את הנוסח הראשון של השיר 14 שנה בטרם צמחו לו כנפיים. זאת, בהיותו חייל, כתב צבאי ב'במחנה גדנ"ע', שחיבר את השיר בעקבות מותו של חובש קרבי שניסה להציל את חברו הפצוע באחת מפעולות התגמול בשנות ה-50. לדבריו, השיר נכתב בקורס ל'כתיבה יוצרת' במחזור הראשון של אוניברסיטת תל-אביב, שם למד ספרות עברית ומקרא.
"נהייתי מעין בוגד וכבר אין חשש שאזכה בפרס", קבל באחד הראיונות שערכתי עמו. כששאלתיו אם הוא מרגיש שלא מפרגנים לו, השיב אלמגורית - "מי שלא רוצה, שלא יפרגן. הים גדול והדגים שוחים..."
התרעות פיקוד העורף