בתחילה נקרא המוסד “בית ספר לג’ז ומוזיקה בת זמננו", וב־2013 עדכן את שמו ל"רימון בית ספר למוזיקה".
“בשנים ההן, מי שרצה ללמוד את תחומי הג’ז והמוזיקה הקלה לא יכול היה למצוא מקום ממוסד לכך, אלא רק מורה פרטי או בתי ספר קטנים", אומר המוזיקאי עמיקם קימלמן, מנהל בית הספר בשנים 1990־2014, שמלמד שם עד היום. “ברימון הבנו שאפשר ללמד מוזיקה בצורה שיטתית, רב־תחומית, עם קורלציה בין כלים, הלחנה, הפקה, תיאוריה ואלתור, דבר שלא היה בארץ באותה תקופה. כולנו הגענו לבית הספר עם תחושת שליחות אמיתית, ובשלוש השנים הראשונות עבדנו כמעט בלי משכורת. הבאנו מהבית תקליטים, פטיפונים וכלי נגינה – רק כדי שזה יקום".
“בארבע השנים הראשונות ניהלתי את בית הספר, אבל חילקנו את העבודה בינינו", נזכר עדר. “המטרה שלנו הייתה להקים בית ספר מצוין. לא היה בארץ דבר ברמה מסודרת כזו. זו הייתה אקדמיה ליצירה, והגישה שלנו, שהיא עד היום לב העניין, הייתה שכדי ללמוד מוזיקה צריך ליצור אותה. זה השינוי המהפכני שרימון הביא, כל הקטע של ליצור מוזיקה, לכתוב שירים, לאלתר מוזיקה ולהכניס את הרגש לשירים. המודל הזה הוכיח את עצמו עם שלל המוזיקאים שיצאו מרימון, כמו אביב גפן שהקים את להקת התעויוט בבית הספר שלנו או להקת ג’יין בורדו שנוסדה אצלנו על הדשא".
אחד מבוגרי המחזור הראשון של רימון, ומי שמלמד בבית הספר מאז 2007, הוא המוזיקאי ערן צור. “כשרימון נפתח, זה היה קצת כמו מאבק משותף של מורים וסטודנטים להקים יש מאין", הוא מתאר. “הכוונות היו מאוד מדליקות, וזה קסם לי. הייתי צעיר ורציתי רק ללמוד מוזיקה.
החלופה היחידה הייתה האקדמיה למוזיקה בירושלים, ושם ממש לא רציתי ללמוד. אמא שלי מצאה מודעה בעיתון על רימון, והיה ברור לי מהרגע שבו נכנסתי לשטח בית הספר, שאני נכנס למקצוע המוזיקה ולא לאיזה חוג. מבחינתי, המייסדים של רימון פתחו אופציה שעד היום היא בעיניי מספר אחת בארץ למוזיקאים צעירים שרוצים ללמוד מוזיקה. אני מלמד שם כבר 18 שנה, ואחד הדברים היפים הוא שהרוח של המקום נשארת. אתה מסתובב ורואה צעירים וצעירות בתקופת ההתבגרות המאוחרת, הגיל שבו אתה מגלה מי אתה ומה אתה רוצה להיות, וזה מרגש אותי. מה שחשוב זה שכולם מקבלים את הכלים: אם אתה כותב שיר – בטח תמצא שם מישהו שיפיק לך אותו. אם בא לך להקים להקה – תמיד תמצא שם מישהו שינגן איתך. ואם לא, אז תלמד איך לעשות את זה לבד".
“אחד היתרונות של רימון זה שהוא פתח את שעריו לכל מי שיש לו כישרון ותשוקה, לאו דווקא תעודות", מציין קימלמן. “בית ספר קלאסי לא היה פתוח אז למישהו כמו אביב גפן בן ה־15 או למוזיקאי שלא הייתה לו תעודת בגרות. בהתחלה הדגל של רימון היה ג’ז, אבל בהמשך פתחנו את השערים גם לפופ ולרוק. חתמנו על הסכם קרדיטציה עם מכללת ברקלי בבוסטון, דבר שעשה את רימון לגוף חינוכי בעל הכרה בינלאומית. אנחנו לא נתמכים כמעט על ידי המדינה, וגם תורמים גדולים בדרך כלל מעדיפים לשים את שמם על אולם קונצרטים או בית חולים ולא על בית ספר לפופ. לכן היינו צריכים להוכיח את עצמנו באיכות ולא בדיבורים, ולעבוד קשה בגיוס תרומות. כיום רימון הוא מותג. כל מי שלמד שם מתגאה מאוד, ואנחנו ממציאים את עצמנו בכל פעם מחדש".
“חלק מהשירים באלבום הבכורה שלי נכתבו לפני רימון, אבל רבים מהם נולדו ממש במהלך הלימודים", מספר אריק ברמן. “התקשורת כינתה אותי, את קרן פלס, את מירי מסיקה, את איה כורם ואת איתי פרל ‘חבורה’, כי כולנו בוגרי רימון והוצאנו אלבומי בכורה די במקביל. אבל האמת היא שלא למדנו יחד בכלל. עם זאת, העובדה שהיינו ברימון חיברה בינינו אחר כך, כשכתבתי לאנשי ה’חבורה’ הזו שירים".
עוד במהלך הלימודים, הסטודנטים של רימון משתלבים בתעשייה – כותבים, מלחינים, מעבדים, מופיעים, מקליטים, מפתחים אפליקציות מוזיקליות. כיום לומדים במקום כ־600 תלמידים בשנה. יותר מ־5,000 מבוגריו מאיישים תפקידים שונים בתעשיית המוזיקה והבידור בארץ. בית הספר מקיים לא מעט תחרויות לאורך השנים, בראשן “רוקרימון" ו"שירימון" שמתקיימות מדי מחזור במשך שנים רבות. לאחרונה פתח רימון שלוחה בעכו ושלוחת נוער בפתח תקווה, ובנובמבר הוא צפוי לפתוח שלוחה בשדרות. “חשוב לציין גם שבעזרת מנכ"ל רימון, משה סיני, וסמנכ"לית השיווק, רוני קורל, אנחנו עושים סדנאות מיוחדות לנוער, וגם תומכים בעזרת מוזיקה בקהילות של אנשים עם צרכים מיוחדים, מתמודדי נפש וחיילים שמתמודדים עם פוסט־טראומה", עדר מוסיף.
“לפני תשע שנים חזרתי לרימון כראש תוכנית מחזות זמר, וזו סגירת מעגל מטורפת לאחר שבתחילת דרכי למדתי שם", מספר המוזיקאי אוהד חיטמן, בוגר בית הספר (1999־2001). “אני מרגיש שליחות להעניק לתלמידים את פרץ היצירתיות שמוריי העניקו לי כשהלכתי נגד הזרם, כשחשבתי קצת אחרת וכשרציתי להיות חדשני. כמרצה, נותנים לי חופש אמנותי מטורף. כתלמיד, רימון העניק לי עומק, פתח לי את הצ’אקרות וגרם לי להפסיק להיות רק מוזיקאי ששר, אלא זמר לכל דבר. למדתי שם לא לנוח על השמרים, אלא תמיד לשאוף להיות הכי טוב".
“בשבוע הבא אציג ברימון את המופע השנתי, ה־40 במספר, של הקורס שלי להלחנת שירים", אומר עדר. “ואין לי ספק שמהכיתה הנוכחית יצאו כמה כוכבים גדולים, כמו שבעבר יצאו משם נונו, יסמין מועלם, נטע ברזילי, בניה ברבי, שי צברי ואביב גפן. בשיעורים האלה נולדו כמה מהלהיטים הגדולים במדינה, וזה הדבר המדהים שקורה פה".
התרעות פיקוד העורף