ההופעה הראשונה שלו במנורה נדחתה כמעט בשנה בגלל מגפה עולמית. שלוש שנים מאוחר יותר, שוב נאלץ לדחות - הפעם בגלל האסון הלוקאלי שלנו. עם כמה שדניס לויד הביע אופטימיות שהמלחמה תיגמר עד קיץ 2025 -מסתבר שפחות. או כמו שאמר בעצמו: "לפני שבועיים כבר כמעט והודעתי על דחייה נוספת של המופע, אבל הנה אנחנו כאן, איזה הזוי". הזוי זו לא מילה.
כבר הרבה זמן שלא הייתי בהופעה של זמר בפעם הראשונה. במקרה של דניס לויד זה לא קשה במיוחד, כי האמן הישראלי (ששמו בתעודת הזהות ניר טיבור) אשר פרץ לחיינו כבר לפני כמעט עשור עם שיער גולש, עיניים כחולות ענקיות, אטיטיוד של אמן שפועל כבר 20 שנה ושירים באנגלית בלבד - לא ממש מרבה להופיע בארץ מלבד גיחה או שתיים בשנה. לפעמים ראשונות יש התרגשות משלה, והמופע אתמול של לויד הצליח לרגש אותי ואפילו להפריך כמה סטיגמות.
ממבט ראשוני על הקהל אפשר היה בקלות לחשוב שהגענו להופעה של אושר כהן או עדן חסון. ממוצע גילאים של 20-35, חיילות וחובשי כיפות, בני זוג ומשפחות, וכולם מדקלמים בקלות את כל הלהיטים. מהרגע שלויד עולה על הבמה, הקהל נעמד ולא מתיישב במשך 90 הדקות הקרובות, גם הרבה אחרי "Nevermind" ו "Never go back" (ההיילייט של הערב). הכריזמה שלו מציפה את האולם עד הכיסא האחרון ביציע וכולם מצפים למוצא פיו.
האמת, מוצא פיו שווה כל שקל. יש הופעות שאם לא מכירים בהן שירים, נכנסים למוד המתנה האינסטגרם מיד נשלף - לא הפעם: אפשר לסמוך על הביט האלקטרוני, הסקסופון (רום שני המעולה) והקאצ' פרייז שיגיע בכל פזמון כדי לא להשאיר לך ברירה. חבל שדווקא כשהגיעו להיטים מוכרים באמת ("Anxious", "Alien") הם קיבלו ביצוע אקוסטי וקצת מכבה.
מבחוץ הוא נראה אמנם קשוח ומחוספס אבל לדניס לויד יוצא ה"ניר טיבור" הישראלי מאוד מהר - הוא מדבר המון, מחייך בלי הפסקה, נותן לנו לשיר ומפזר לבבות לקהל. כל ה "Get fuck yourself" והאטיטיוד של האמן המיוסר מתפיידים ברגע שלויד מודה לכוחות הביטחון וקורא לאחדותו של העם היהודי. כנראה שכשאתה מגיע מחו"ל פעם בשנה אתה לא מספיק להיות ציני ומיואש כמונו, פשוטי העם שמחכים שמישהו מהצד השני של הגלובוס כבר יבוא להופיע לנו.
דניס לויד יופיע בהיכל מנורה גם במוצאי שבת - 05.07.25.