“מרגש אותי להיכנס לעשור השביעי של חיי, קודם כל כי זה הישג מבחינתי", צור מצהיר. “שנית, אני מגיע אליו בסך הכל כשאני מרגיש טוב, נהנה, ממשיך לעבוד וליצור. מהניסיון שלי, להבין חילוף של עשור לוקח שנתיים־שלוש, אבל בסוף הכל אינטגרלי בחיים. כשאני מסתכל אחורה, אני רואה בחירות נכונות ומוצלחות, ונקודות אחרות שבהן בחרתי בחירות בעייתיות. למשל, בגילי ה־20 שלי הייתי כל כך מרוכז במוזיקה, ביצירה וביישום שלה, עד שהייתי פחות ער ליחסים במובן העמוק שלהם. לכן, בגלל חוסר הניסיון הזה בזוגיות, מערכות היחסים שלי היו קצרות מאוד".
כשהיה בן 15, אביו נפטר. “נראה שזה האירוע שדחף אותי יותר מכל לעסוק במילה הכתובה", משחזר צור. “הרגשתי כאילו שזו הייתה בקשה שלו, לא מפורשת, כי עבורו ספרות הייתה דבר חשוב לעסוק בו. הייתי בן 21 בערך כשהתחלתי להלחין שירים שכתבתי, אבל כבר בגיל 16 ידעתי שאני רוצה להיות אמן ויכולתי לראות את עצמי מופיע על הבמה ומול קהל".
לעומת זאת, צוהר נפתח מכיוון בלתי צפוי. “ברי סחרוף שמע אותנו ב’רוקסן’ ודי הרשמנו אותו. דרך המנהל שלו, ניצן זעירא, הוא הגיע אליי וביקש ממני לכתוב לו מילים לשירים", מספר צור. “אמרתי שאני צריך קודם להכיר אותו כדי לכתוב משהו שיתאים לו, וככה הוזמנתי לביתו ופגשתי אותו ואת המשפחה שלו. הוא היה אז אבא צעיר. כתבתי עבורו את השיר ‘נימפה’. בנוסף, הוא קיבל ממני את הטקסט ל’ערב חולה’, שכבר היה כתוב. ברי מאוד אהב את התוצאה והמליץ לניצן להחתים אותנו ב’נענע דיסק’".
כך התקבל האור הירוק ליציאת “פרח שחור", אלבום הבכורה של “כרמלה", שהופק מוזיקלית על ידי סחרוף. קורין אלאל הצטרפה בשירה בכמה מהשירים. האלבום כלל שירים כ"תמונה אימפרסיוניסטית", “פרפרי תעתוע", “נשים כותבות שירה" ו"פרח שחור". הוא אומנם לא נמכר בהרבה עותקים בזמן אמת, אבל שבר את תקרת הזכוכית עבור צור ולימים נחשב אלבום מופת.
התרעות פיקוד העורף