כעת, כמעט עשור אחרי שפרצה לחיינו, קירל מוציאה לראשונה מיני-אלבום מסודר ("ראש הממשלה"), צעד מתבקש בקריירה עמוסת סינגלים, הישגים, הופעות ואמביציה בינלאומית. אבל דווקא בשלב שבו אפשר היה לצפות לפרץ יצירתי חדש, נראה שקירל הולכת כאן על בטוח מדי.
השיר "באד אפל", שנראה כאילו נבנה כדי לכבוש רחבות ריקודים, נשמע מונוטוני למדי, נטול פזמון סוחף או רגע שבאמת תופס. כשמו כן הוא – הרבה באד, מעט אפל. גם "דביקי" ממשיך את קו הפופ-ראפ הקלישאתי שהפך לשגרתי מדי ביצירה של קירל. מדובר בשיר צפוי, עם הפקה מעט מצועצעת, ופזמון שחוזר על עצמו עד כאב ראש. לא מדובר בשיר רע – הוא פשוט מרגיש מיותר.
"לילה במדריד" מנסה להביא אווירה לטינית חושנית, אך נופל בין הכיסאות. הוא נטול דרמה אמיתית או עומק רגשי, וקירל נשמעת בו מנותקת רגשית, כאילו שרה את השיר מבלי להאמין באמת למילים.
לסיכום: זה לא מיני-אלבום רע – אבל מדובר בחומר בינוני מדי ביחס לאייקון הפופ שהיא הפכה להיות. אם קירל רוצה להמשיך ולהוביל, גם ברמה הבינלאומית, היא תצטרך לזכור שפופ גדול הוא לא רק עטיפה נוצצת – אלא גם שירים שפשוט אי אפשר להוציא מהראש.
התרעות פיקוד העורף