המופע, שנבנה במקור כיצירה משותפת של האחים מסנר, מתקיים לבסוף ללא נוכחותו של יובל, שהלך לעולמו. "לפני עשרות שנים, הוא היה מגיע להוריי עם שלל של שירים שהלחין ללאה גולדברג", מספרת יעל. "אמא תמיד ביקשה שיעשה מערוף וישמיע שוב את השיר מהשבוע שעבר. הוא היה מתעצבן, אבל ככה נערם שיר על שיר".
לדבריה, יובל מעולם לא התיימר לפרש את מילותיה של גולדברג, אך השיר נגע בלב שניהם. "כששאלתי אותו על מה השיר, הוא ענה: 'לא ממש יודע, אחותי. אבל הוא יפה'. קראנו פעם שאולי היא כתבה אותו על עם ישראל בגלות".
יעל מסנר רואה בשיר רלוונטיות עכשווית חדה: "בעיניי, בתקופה הנוכחית, כשהחברה נמצאת במנהרה מחרידה - כולם רוצים להתעורר. לעורר. להירפא. להיגאל. ודווקא הדימוי של נסיכה בארון זכוכית מבטא את הזעקה הזאת".
לדבריה, גולדברג לא כתבה שירה פוליטית ישירה, אך הייתה רגישה לטירוף שבחיים סביבה ונסמכה על הטבע כמפלט. "אחרי לבטים בין כמה מהלחנים האחרים של יובל, הרגשתי שדווקא את 'ארון הזכוכית' צריך להקליט עכשיו - כי יש בו אמנות ככלי לעשות עולם טוב יותר".
התרעות פיקוד העורף