במרוצת השנים זכיתי להיחשף להרבה מאוד סקיצות של הרבה מאוד מוזיקאים. חלקם, ידועים ואהובים במיוחד. ואני אומר "זכיתי", כי יש משהו בסקיצה - כלומר גרסה ראשונית של שיר - שהוא טרי, גולמי ולכן גם מרגש באופן שגרסה סופית ומעובדת כמעט אף פעם לא תהיה. וזו לא רק תחושת הראשוניות. בסקיצה, אומן מרשה לעצמו הרבה יותר ממה שיחשוף לבסוף לציבור. גם מבחינת אופן הביצוע, ובעיקר - בבחירת השירים עצמה. כי סקיצה היא רק ניסוי פרטי, שלא חייב להצליח. ולכן הכל מותר. מה שנכון בייחוד כשמדובר באומן פופולרי, שיש לו הרבה מה להפסיד.
ולכן, מרבית הסקיצות שלו מוצאות את דרכן לעומק המחשב, שם ישכנו לנצח. בחלק גדול מהמקרים - בצדק. הן פשוט לא טובות. אבל יש גם כאלה שנפסלות משיקולים אחרים. הן לא מסחריות מספיק, לא מתאימות לאופי של האלבום שהוא עומד להוציא, חורגות מהדימוי הציבורי שלו, וכו'. וכך, אנחנו כקהל מפסידים היכרות עם חומרים מקוריים שיכולים לענג אותנו ממש.
בקיצור, בילוי ארוך־ארוך עם יצירתו של אחד המוזיקאים הכי מקוריים והכי מגוונים בישראל. ולא פחות חשוב - אחד המצחיקים. הנה מקבץ מקרי של שמות קטעים מתוך האוסף: "כשהטורקים", "לדבר לעצמי בפרהסיה", "תרגילים של צ'רני (שיש לעשות לפני המעבר מקלאסי למודרני)", "המילה 'חבל'", "פלסף", "שסבלנו", "המתעמל המהוסס", "ממשלה רחבה", "בת ים נינג'ה" ועוד. ועוד.
נו, אז האם באמת צריך כל כך הרבה שירים? כנראה שלא. האם השאלה הזו בכלל רלוונטית? בטוח שלא. מהרגע שמדובר באוסף דיגיטלי, שלא תופס מקום או מציק בארנק, כל המרבה הרי זה משובח. ההאזנה המתמשכת לאוסף הזה מזכירה לי טיול בארץ חדשה. אפשר לקחת רכב ולהגיע איתו ישירות לכל האטרקציות. ואפשר גם לקשור ביניהן במסלול רגלי ארוך.
האוסף התקדימי הזה מעלה שאלה עקרונית, שראויה לדיון בעיקר בעידן שבו כל ילד כבר יכול לייצר ולהפיק לעצמו שירים בבית: מהו בעצם ההבדל בין שיר "אמיתי" ו"סקיצה"? האם שיר חייב לעבור את כל התחנות המקובלות מהעבר? (שיהיו בו נגנים, עיבוד, הפקה מוזיקלית נפרדת, מיקס, מסטרינג וכו'). או שמה שחשוב באמת הוא המילים, הלחן והביצוע, ועל כל היתר אפשר לגשר היום בקלות עם מחשב?
האמת היא שתשובה אפשרית לשאלה הזו ניתן היה למצוא כבר מזמן. בשנת 1987. השנה שבה יצא לעולם אלבום בשם "שעשועי כאילו", שהיוצר שלו ברא אותו לבד באולפנו הפרטי וניגן בכל הכלים, בדגש על קלידים ומכונות תופים. היום האלבום נחשב לקלאסיקה ישראלית. כמה טוב שמי שחתום עליה, אלון אולארצ'יק, לא מפסיק להשתעשע.
התרעות פיקוד העורף