מקרים שבהם יצירה מוזיקלית חורגת ממעמדה האמנותי ונעשית עדות היסטורית, חוליה בגוף האומה. “כמו צמח בר", האלבום שהוציאה חוה אלברשטיין בשנת 1975, הוא הרבה יותר מאסופת שירים – הוא קינה קולקטיבית, יומן אינטימי של תקופה חבולה, מראה שבורה של החברה הישראלית לאחר מלחמת יום הכיפורים. בקול צלול ובצלילים מעודנים שזורות מילים שהפכו לאבני דרך. והשירים האלה מהדהדים עד היום באירועים, בטקסים ובוודאי בלבבות.
לא במקרה חזר האלבום הזה והושמע בשנים שלאחר מכן בימי אבל וזיכרון, וביתר שאת במלחמה הנוכחית. הוא ידע לגעת במקום ההוא, שאחרים עוד פחדו לנגוע בו. בלי רעש תופים, בלי כעס, בלי רטוריקה מתלהמת. דווקא ברכות, בעדינות, בקול של אישה אחת שמדברת לעם. בין “אדבר איתך", “את תלכי בשדה", “ימי בנימינה", “לכל איש יש שם", נפרשת מפה רגשית של שכול, געגוע, תקווה מאופקת ותחושת יתמות.
“כמו צמח בר" הוא עדות למעבר. זהו גשר בין תום לשבר, בין האתוס המגויס של שנות המדינה הראשונות ובין ההכרה בחרדה, בספק, באובדן התמימות. אלברשטיין, בשיא יכולתה, מצליחה כאן לזקק לא רק את קולה אלא את רחשי הלב של ציבור שלם שמחפש פשר, נחמה, או לפחות מישהו שיבין אותו.
כעת, בחלוף 50 שנה מאז יציאתו, נדמה שיותר מאי פעם ראוי לחזור אל “כמו צמח בר", לא רק כאל יצירה מופלאה אלא כאל מסמך תרבותי שמאגד את הטלטלות והתהומות של הזמן ההוא.
לנחם ולא להאשים
עוד לפני “כמו צמח בר" ידעה אלברשטיין לשזור את רוחה של התקופה לתוך השירים שבחרה לבצע. כך, למשל, שרה את “בשביל אל הבריכות" שכתב יורם טהרלב על סיפור אהבה המתרחש על רקע מלחמת ששת הימים, ואת “מרדף" שכתב ירון לונדון על פעולות הסיכול בבקעת הירדן במהלך מלחמת ההתשה.
בימיה הראשונים של מלחמת יום הכיפורים, באוקטובר 1973, היא הופיעה בפני לוחמים במוצבים עם שיר חדש, “לו יהי", שכתבה נעמי שמר במיוחד עבורה לפני המלחמה. הביצוע שלה, לצד גרסה נוספת של שמר עצמה עם הגשש החיוור, הפכו עד מהרה לפסקול הלאומי בתקופה קשה, והיו מעין מניפסט של תקווה שברירית.
אך דווקא מתוך ההזדהות הזו עם המציאות הישראלית, הלכה והתבשלה באלבום הבא יצירה מסוג אחר. אלברשטיין החלה לאסוף חומרים חדשים, בתהליך שנמשך כשנה וחצי, במטרה לעבד מוזיקלית את הפצעים שטרם הספיקו להגליד. אם האלבום “לו יהי" ביטא את הרגע, את ההתרחשות עצמה ואת התחינה לשובם של הלוחמים בשלום, הרי שהאלבום שבא בעקבותיו, “כמו צמח בר", היה כבר ביטוי לעיכול הראשוני של השבר, של האובדן, של השאלות שצפו רק לאחר שהאבק שקע. הוא כבר לא עסק במלחמה בלבד, אלא בהשלכותיה, בזהות הפצועה של החברה הישראלית ובתחושת היתמות ששררה בארץ.
האלבום, שהופק מוזיקלית על ידי מתי כספי, נפתח בשיר “אדבר איתך" (מילים: רחל שפירא, לחן: אלונה טוראל), שכבר בוצע בתחילת שנות ה־70 בפי גילה רונן תחת השם “על שלושה וארבעה", עם מילים של מירה מאיר. אלברשטיין לא התחברה למילים המקוריות, אך התאהבה בלחן וביקשה מרחל שפירא לכתוב מילים חדשות. השיר, שהפך מזוהה עם הלומי קרב ומתמודדים עם פוסט־טראומה, נכתב למעשה בעקבות משבר אישי, מנקודת מבט של בת הזוג. “הוא נכתב על אדם בשעת משבר עמוק, ומבטא את המגבלה לעזור לו", סיפרה לי שפירא בריאיון ל"מעריב".
הפזמונאית תלמה אליגון, שעבדה אז כמפיקה בחברת התקליטים CBS, יעצה לאלברשטיין באיסוף החומרים לאלבום. היא מוסיפה: “כששמעתי את ‘אדבר איתך’ הוא מאוד הזכיר לי את ‘You’ve Got a Friend’ של קרול קינג. התאהבתי בו מיד. הוא היה, ועדיין, שיר מושלם בעיניי. חוה ידעה בדיוק לבחור את השירים ואת היוצרים, והרגשתי שהיא מאוד מחזיקה מהדעה שלי. זו הייתה עבודת צוות נהדרת והאלבום יצא מושלם. לא פחות מזה".
חלק בלתי נפרד ממנה
שפירא תרמה לאלבום גם את “השכם השכם בבוקר" (לחן: סשה ארגוב) ואת שיר הנושא, “כמו צמח בר" (לחן: נחום היימן). על "השכם השכם בבוקר" סיפרה אלברשטיין בריאיון בספטמבר 2023: “פעם שמעתי בשיר הזה הרבה פאתוס וכעס. היום, אחרי שכולנו השתנינו, גם אני, אני שומעת בו יותר עצב, צער, ואפילו שביב תקווה".
והמחברת, שפירא, סיפרה לי על “כמו צמח בר": “השיר נכתב במקור לפסקול הסרט ‘דודי ורעי’, אבל תפס חיים משל עצמו. הביטוי ‘כמו צמח בר’ הוא שלי – בעיניי הוא מגלם ישראליות שהיא בו־זמנית שייכת וזרה, מבויתת ופראית. ויש גם העוצמה של הלחן של נחצ’ה היימן. הוא מהשירים שאני הכי גאה בהם".
רגע מרגש נוסף באלבום מגיע ב"לכל איש יש שם" (מילים: זלדה, לחן: חנן יובל), שיר שהפך לאחד המזוהים ביותר עם טקסי יום השואה. “זו הייתה הפעם הראשונה שבה ביקשו ממני להלחין שיר", מספר חנן יובל. “לא הייתי בטוח שאני בכלל מלחין. חוה נתנה לי את הטקסט הזה, וזה היה רגע מהפכני מבחינתי".
על ההפקה המוזיקלית הוא מספר: “אין עיבוד גדול. רק הגיטרה שלי, וקולות רקע שלי ושל מתי כספי שמלווים את חוה. זה הכל. חוה הייתה גאונה בבחירת חומרים – היא ידעה לזהות שירים טובים, לפנות לאנשים הנכונים, ולהפוך את מה שהם יצרו לחלק בלתי נפרד ממנה".
יובל מציין שבהופעותיו הוא נוהג לבצע באופן קבוע את השיר “ימי בנימינה" (מילים: אהוד מנור, לחן: מתי כספי) מהאלבום. “זה אחד השירים היפים ביותר שאהוד כתב, מתי הלחין וחוה ביצעה. שיר מרגש שמחזיר לילדות התמימה", הוא אומר.
“דרך הכתיבה אבא ניסה להשיב אליו את בני משפחתו שאינם ואת הילדות שאבדה", מספרת ד"ר גלי מנור, בתו של אהוד. מנור כתב את השיר בראשית שנות ה־70, והוא יצא לאור לראשונה בתקליט זה.
שיר נוסף באלבום, “אחרי מותי" (מילים: חיים נחמן ביאליק, לחן: ציפי פליישר), מושר אף הוא בטקסים רבים בימי זיכרון. “הלחנתי את השיר בשנת 1975, סמוך לפטירת אמי", מספרת פליישר. “הכרתי את הטקסט של ביאליק, ולא יכולתי לעמוד בפניו. הלחנתי אותו בנשימה עצורה, בבת אחת, מתוך סערת רגשות".
באותם ימים התפרקה להקתה של פליישר “בנות חוה", אך היא חשבה לייעד ללהקה את השיר. כשבמאי התיאטרון חנן שניר שמע את פליישר מבצעת את הלחן בבית, הוא הגיב נחרצות: “מהר לחוה אלברשטיין!". השתיים הכירו עוד מהנעורים בחיפה, ואלברשטיין הגיעה לביתה של פליישר, הקליטה את השיר בטייפ קסטות פשוט ולקחה אותו מיד לאולפן. “חוה אמרה לי שזה שיר שייכנס לתקליט הכי יפה שהיא תקליט אי פעם", נזכרת פליישר. “ואכן, ‘אחרי מותי’ נכנס ל’כמו צמח בר’, עם עיבוד כינור נפלא שהעניק לו גוון קלאסי".
השיר “האומנם" (מילים: לאה גולדברג, לחן: חיים ברקני), אחד המזוהים ביותר עם אלברשטיין, היה לשיר הראשון מהאלבום שצעד בראש מצעד הפזמונים של קול ישראל ב־1975. בריאיון ב־2003 חשפה אלברשטיין כי במקור השיר כלל לא היה אמור להיכלל באלבום. רק לאחר שסיימה להקליט את שאר השירים, היא קיבלה בדואר חבילה מהמלחין חיים ברקני, ובה מילות השיר לצד התווים. היא ומתי כספי, המעבד המוזיקלי של האלבום, החליטו להקליט את השיר אף שההקלטות כבר הסתיימו. כיוון שלא עמדו לרשותם נגנים באותו שלב, כספי ניגן בעצמו בכל הכלים – פסנתר, גיטרה וגיטרה בס – ויצר את אחד השירים האינטימיים ביותר באלבום.
“כמו צמח בר" כולל גם שתי גרסאות כיסוי מוצלחות לשירים שהתפרסמו קודם לכן בביצועים אחרים, אך קולה של אלברשטיין הפך אותם ללהיטים שלה: “פגישה לאין קץ" (מילים: נתן אלתרמן, לחן: נעמי שמר) ו"חופים הם לפעמים" (מילים: נתן יונתן, לחן: נחום היימן). בנוסף, נכללו באלבום השירים “אמרה האישה" (מילים: תרצה אתר, לחן: משה וילנסקי), “שיר ליל שבת" (מילים: יהודה עמיחי, לחן: משה וילנסקי) ו"שלכת" (מילים: אמנון בקר, לחן: ינון נאמן), שחותם את האלבום בטון מהורהר ומלנכולי.
שלשום חתמה אלברשטיין עם יותר מאלף אמנים ואנשי תרבות על “הצהרת קהילת התרבות: עוצרים את הזוועה בעזה", עצומה שעוררה מחלוקת ציבורית סוערת. נדמה כי בדיוק באותה נשימה שבה נוצר “כמו צמח בר" לפני 50 שנה, ממשיכה אלברשטיין – בקולה, ביצירתה ובעמדתה – לבטא את המתח הבלתי פוסק שבין אהבת הארץ ובין חשבון הנפש האישי שאליו היא מרגישה מחויבת.
התרעות פיקוד העורף