"שלמה היה בחור חביב, מתוק, רגיש ועם לב ענק אבל הייתי מאוהבת בבחור אחר", סיפרה לי חג'בי (נפטרה ב-2020), שפנתה אליי אחרי פטירתו של כישור (ב-2019) כדי לספר את סיפורו של השיר. "שלמה הניח לי בתיבת הדואר טקסט בכתב ידו, שעד היום שמור אצלי, שבו הוא כתב: 'לציפורה, משלמה, תשירי את זה עם החיפושיות'".
מילות הטקסט שחג'בי הקריאה לי מתוך המכתב הלכו כך: "אני עובר ברחוב, מנסה לא לחשוב, במדרכה ממול עוברת חתיכה, את שני הישבנים, מולי היא נדנדה, חציתי את הכביש וכך אמרתי לה: קיבלתי ממך כבר לחץ דם גבוה - שיגעת אותי עם הריקוד שלך..אז היא חייכה אליי, ואז לי אמרה - אתה יכול לחכות לי עד מחר, אני אוהבת כך להתנוענע - ואם אינך יכול לראות אז אין דבר".
חג'בי סיפרה שהשיר, שכישור קרא לו במכתב "המנענעת", גרם לה להסמיק: "זה היה כל כך רומנטי, אף פעם לא כתבו שיר כדי להרשים אותי, אבל כמו שאמרתי לך הלב שלי היה שייך לאחר. בכל מקרה, שמרתי את השיר כי זו הפעם הראשונה - וגם האחרונה - שמישהו כתב לי שיר".
כישור שדרג את השיר מאז ההיכרות עם חג'בי, שינה קצת את הטקסט, הוסיף בתים וקרא לו "המענטזת" (אלו היו שנים שהנענועים לצלילי הרוק והטוויסט הומרו בענטוזי רקדניות בטן בחפלות ים תיכוניות). מקייטן הלחין את השיר, הקליט אותו בשנת 1983 (כיום יש להניח שאף זמר לא היה מעז להקליט שיר עם הפזמון: "שיגעת אותי כל כך, עם הענטוז שלך, איני יכול יותר בך שלא ליגוע") והוציא אותו לרדיו.
בשנת 1984 ניסה מקייטן לנצל את המומנטום והקליט אלבום בשם "בלב שמח" שנפתח עם השיר "המענטזת מס' 2" - לחן זהה אך טקסט שכתב כישור ובו המענטזת עצמה שרה לבחור ששר עליה בשיר הראשון. גרסה זו לא שחזרה את ההצלחה - אבל הייתה גימיק נחמד.
התרעות פיקוד העורף