מאמי, הם על זה: ג'ימבו ג'יי ויוני בלוך בקו רקיע | אבי כלילי

הכניסה למתחם נראית כמו אזור תעשייה אפרורי, אך מיד עם העלייה הקצרה ברכב נחשף נוף פתוח שמשרה תחושה של אמפי שוני קטן, עם תל אביב מנצנצת ברקע. הקהל היה מגוון, משפחות, זוגות, חבורות צעירים בחולצות "עשיתי" וגם מעריצים ותיקים, כולם חלקו אווירה קלילה של בירות, נקניקיות ותחושת ציפייה הולכת וגוברת.

המופע נפתח בדיוק בשעה 21:00 עם סאונד מצוין ועם השיר "בעזרת השם" מתוך האלבום "אה וואו" (2023) זהו שיר אוטוביוגרפי שמעמיד במרכז את הזהות הכפולה של עומר הברון מול דמות הבמה שלו, כשהוא משחק בקריצה במילות השיר עם שפת הפופ האמוני. כבר בפתיחה היה ברור שהערב ינוע על התפר שבין אישי לפוליטי, בין הומור שחור לרגעי חשיפה כנים.

ג'ימבו שיתף את הקהל במורכבות חייו בחודשים האחרונים, שבהם הוא מוצא עצמו מופיע לא פעם באירועים טעונים למשפחות שכולות ולחיילים בשיקום. באחת האנקדוטות שסיפר, רגע טרגי־קומי, תיאר איך משקית ת"ש ניגשה אליו אחרי הופעה כדי לשתף שחייל שנהג להאזין לשיריו נפל זמן קצר אחר כך. כששאל לשמו של החייל, היא גמגמה במבוכה ותיקנה: "סליחה, בעצם הוא היה בכלל מעריץ של איזי".

הסט כלל מבחר מקטלוג השירים של ג'ימבו לאורך השנים. "סתלבט בקיבוץ" ו"במקום בו אני גר" קיבלו ביצוע נפלא, ואחריהם השיר הקיצי והמקפיץ "מטקות". בהמשך, הקהל התקרב אל הבמה בשירים כמו "הוליווד" ו"תזכרי", ובשלב הזה כבר היה אפשר להרגיש את האדרנלין זורם. דודות מצאו את עצמן שרות וורסים על הצבא, ילדים צעקו בהתלהבות "לצוד את הנאצים" ו"יש כאן ערבים, עומד להיות פה סלט", וכל זה התמזג לחגיגה צבעונית של היפ הופ ישראלי.

נקודת המפנה בהופעה הגיעה עם "מפרש לבן" שיר שנכתב לאחר חזרתו של ג'ימבו עם משפחתו ליישוב 'אור הנר' שבדרום. זהו לא רק שיר אישי־פוליטי, אלא מסמך חיים מרגש של מי שחי על התפר בין שגרה שבירה למציאות פוסט־טראומטית מתמשכת. ג'ימבו כותב ומבצע בלי לייפות, בלי פילטרים, ומצליח לזקק תחושות של פחד, תקווה וכמיהה לשקט. הקהל, שעד אז רקד ושר בהתלהבות, האזין כאן ודקלם בצורה שהדגישה את עוצמת הרגע.

רגע מיוחד נוסף הגיע עם עלייתו לבמה של יוני בלוך בשיר "אחריות". האמן סיפר בהומור על איך הכיר את ג'ימבו לראשונה דרך השיר "לצוד את הנאצים" ("מאמי, אני על זה"), כשהוא היה בטוח שמדובר בכוכב ילדים ושלח לו הודעה: "שיר יפה אחי" שלא נענתה. ואז הוא תיאר את ג'ימבו כ"מתנשא, אנטיפט ומוכשר בטירוף" תוך כדי חיוך. הדואט המשותף שלהם של השיר, הפך לאחד משיאי הערב, שילוב מפתיע של היפ הופ עם רוקנרול ים תיכוני שיוני הגדיר כ"שיר שיש בו הכל".

המומנטום נמשך עם ביצוע מיוחד ל"חתולים", שלאחריו בלוך חזר בו מהאמירה על האנטיפטיות והודה שאם היה אמן היפ הופ, היה רוצה להיות כמו ג'ימבו. הקטע המאולתר שהוביל ל"נפוליאון" של בלוך הדגים את הכימיה הטבעית שנוצרה ביניהם על הבמה.

כמו תמיד, ג'ימבו שילב אלמנטים ייחודיים של אינטראקציה עם הקהל. ב"פינת הקיימות", פינה בה ג'ימבו חולק פריטים שלו שכבר לא בשימוש, הוא העניק כדור פו הדב לעוס של בנותיו לחתן טרי מהקהל תוך כדי אמירה: "תמשיך לשמור על הכדור". זה היה רגע אינטימי ומצחיק.

השיא הגיע במחרוזת סוחפת שכללה גרסה אקוסטית ל"אני נולדתי לשלום" בשילוב "חרבו דרבו", מעבר מפתיע לסאבלימינל עם "אני חי מיום ליום", קריצה ל־"Where Is the Love" של Black Eyed Peas וציטוטים מיגל אושרי ואביב גפן. זה היה רגע של התעלות מוזיקלית שבו נשזרו כל הקאברים לכדי יצירה אחת מתוחכמת שהצליחה להרגיש חיה, נושמת ומאולתרת.

הערב נחתם עם "חטיפים", "פירות ההצלחה" וההמנון "עשיתי" שהשאירו את הקהל על רגליו, נלהב ומרוצה. להקת ספא, עם גיא סטרייר על הבס, אוריה ויצטום על הגיטרה והמחשב, איתי כפיר על התופים ורוני מרקביץ' על הגיטרה והשירה, העניקה ליווי קפדני אך חם שהעצים את המופע לכל אורכו.

זה היה ערב שהוכיח שוב את מה שכבר ברור מזמן: ג'ימבו ג'יי הוא לא רק ראפר מוכשר שיודע לספר סיפור. הוא אמן שנע בין הומור, ביקורת חברתית וזיכרון קולקטיבי, ומצליח להפוך ערב הופעה לחוויה תרבותית עשירה, "סלט ישראלי" שמדבר לכל שכבות הקהל.