לדבריו, העניין לא בא לו יש מאין. “כשעבדתי בחברה למתנ"סים היו לי הזדמנויות לשיר עם קהל, כשעדיין לא ידעתי לקרוא לזה שירה בציבור", הוא מעיד. “מצא חן בעיניי להופיע מתי שרציתי, בלי מסגרת כובלת. בניגוד לאי אלה אמני שירה בציבור, אני לא מעלה מהקהל לבמה. אצלי הקהל שר איתי – וזה כל הסיפור".
אבל זה לא באמת כל הסיפור. כץ, איש עקרונות, מקפיד עליהם גם בסגנון ההופעה שלו. “אני מופיע סולו עם הגיטרה, ואצלי לא רוקדים על שולחנות ויהי מה", הוא מבהיר. “השירה בציבור שלי מבוססת על שירי ארץ ישראל ומטרתה איננה להרקיד קהל. אם יש תקרובת בהופעה שלי, אני מחכה בסבלנות עד שמחסלים אותה, ואז מתחילים לשיר. אוכל ושירה בציבור לא הולכים אצלי יחד".
דני כץ נולד לפני 73 שנים בירושלים, וגדל בבאר שבע. כשהיה בן 13, יצא עם משפחתו לשלוש שנים וחצי באיראן לרגל שליחותו של אביו האגרונום. האב היה חבר במשלחת מומחים שהגיעה לאיראן בהזמנת השאה הפרסי.
“מערכת היחסים שלנו עם המקומיים הייתה טובה עד 1967, ואז, כשנהיה קצת מפחיד, הגיע הזמן לחזור ארצה", הוא מספר. “בינתיים צברנו שם לא מעט חוויות בטיולים בנופים היפהפיים ברחבי איראן. אנחנו, הישראלים, חיינו שם במעין קיבוץ קטן".
במרוצת השנים השתתף כץ בשלל הצגות, רבות מהן בתיאטרון לילדים ולנוער, בפסטיבלי זמר ובמשלחות אמנים לקהילות היהודיות בחו"ל. יש לו שתי בנות ושלושה נכדים מנישואיו הקודמים, שחיים בארצות הברית ושאותם הוא נוהג לבקר, ובת זוג, “בפרק ב’", שהיא יועצת חינוכית. כץ, שמתהדר בנוסף לקולו המרשים בהופעה מצ’ואיסטית ובזקן צחור, מטפח תחביב של רכיבה על אופני שטח.
התרעות פיקוד העורף