היא עשתה זאת באלבומה התשיעי, "Wish You Were Here", מסמך תרבותי נדיר שבו המוזיקה הופכת לאמצעי חקירה פסיכולוגי, פילוסופי ואסתטי גם יחד. זוהי יצירה שהציבה רף חדש לאופן שבו ניתן לספר סיפור באמצעות רוק.
ייחודו של האלבום נעוץ ביכולתו להציג אינטימיות אנושית שברירית וגם עוצמה אומנותית. "Shine On You Crazy Diamond", האפוס בן תשעת החלקים שממסגר את האלבום הוא מחווה עצובה לבארט, ויותר מזה, שיקוף של חרדות הדור כולו - פחד משיגעון, מבדידות, מהתפוררות הזהות בתוך עולם מנוכר. הטכנולוגיה החדשנית של האולפן, לצד שימוש אמיץ בקולות ובטקסטים אישיים, העניקו ליצירה ממד אוניברסלי. המוזיקה המורכבת משלבת רוק מתקדם ורוק פסיכדלי.
איתו ובלעדיו
"למעשה התחלתי לכתוב שירים כי סיד התערער ב-1967, ועד 1968 כבר לא היינו רואים אותו בכלל, הוא נעלם לחלוטין", סיפר בעבר רוג'ר ווטרס בריאיון. "אני לא חושב שרק ה-LSD גרם לזה, אבל ייתכן שזו אחת הסיבות. הוא לקח יותר מדי מהסם הזה. זה פגע לו ביצירה, הוא נהיה יותר ויותר מנותק, עד שנעשה לגמרי מוזר ולא הגיוני. עירבנו את משפחתו וניסינו לגרור אותו לפסיכולוג ולמכון גמילה, אבל הוא לא הסכים, ואז זה הפך להיות עוד יותר מוזר".
בדצמבר 1967, עם הידרדרות מצבו של בארט, הצטרף דיוויד גילמור ללהקה, ולאחר עזיבתו הרשמית של בארט באפריל 1968 נעשו ווטרס וגילמור לכותבי השירים המובילים. בינואר 1975, שנה וחצי לאחר צאת אלבום המופת המצליח "The Dark Side Of The Moon", החלה הלהקה לעבוד על שירים חדשים לאלבום הבא, את חלקם היא ביצעה בהופעות חיות בטרם הקליטה אותם.
"היו לי כמה ביקורות על האלבום הקודם שלנו, הרגשתי שהמוזיקה לא הייתה חזקה כמו הטקסטים, ולכן חשבתי שעלינו לעבוד קשה יותר על שילוב הרעיון הטקסטואלי וכלי הנגינה, כדי שלשניהם יהיה קסם שווה", הסביר גילמור. "זה משהו שקידמתי אישית ביצירת האלבום הזה".
המפריס סיפר בעבר בריאיון על תקופת העבודה עם הלהקה על האלבום: "היו לנו באולפן לוח חיצים ורובה אוויר, שיחקנו במשחקי מילים, השתכרנו מאלכוהול, הלכנו הביתה וחזרנו למחרת. זה כל מה שעשינו, עד שלפתע הכל התחיל להסתדר". באחד מרגעי הסוטול מחק המפריס בטעות את סלילי ההקלטה של "Shine On You Crazy Diamond" והלהקה נאלצה להקליט את החלק שנמחק מחדש. בהמשך החליטה הלהקה ש-"Shine On You Crazy Diamond", יצירה בת 26 דקות במצטבר, תהיה המרכזית באלבום, ותופיע בו בחלקים.
ב-5 ביוני 1975 השלימה הלהקה את המיקס של השיר, המתייחס לסיד בארט, כשלפתע נכנס לאולפן איש כבד משקל, עם ראש מגולח, נושא שקית פלסטיק. איש מחברי הלהקה לא זיהה אותו, עד שגילמור הבין לבסוף שמדובר בסיד בארט. בספר זיכרונותיו כתב מייסון שהשיחה עם בארט הייתה "מאולתרת ולא לגמרי הגיונית. בכינו באולפן כשראינו אותו. הוא ישב ודיבר קצת, אבל לא באמת היה שם. הוא ביקר אותנו עוד פעמיים או שלוש באולפן, ומאז לא חזר". מלבד מפגש מקרי של בארט עם ווטרס כעבור כמה שנים, זו הייתה הפעם האחרונה שבה מישהו מחברי הלהקה ראה אותו בחיים.
ווטרס אמר באחת ההזדמנויות שהשיר "בעצם לא באמת עוסק בסיד - הוא סמל לכל הקצוות של היעדרויות שאנשים מסוימים נאלצים להיכנס אליהן, כי זו הדרך היחידה שלהם להתמודד עם העצב שיש בחיים המודרניים. המפגש עם סיד הוא אחד כזה, וזה היה עצוב בצורה נוראית".
מי זה פינק?
האלבום מביע גם ביקורת חריפה כלפי תעשיית המוזיקה וכלפי הדרך שבה הלהקה נתפסה בציבור הרחב. השיר "Welcome to the Machine" מתחיל בדלת סמלית, שלפי ווטרס מייצגת התקדמות מוזיקלית שנבגדה על ידי תעשייה שמתמקדת ברווח, ומסתיים במסיבה המבטאת את היעדר הרגשות האמיתיים ביחסים בין אנשים.
השיר "Have a Cigar" מגחך על בכירים בתעשיית המוזיקה דאז, ומצטט קלישאות שמופנות כלפי זמרים חדשים, כולל השאלה שחברי הלהקה נאלצו לענות עליה שוב ושוב: "מי זה פינק?". המילים מביעות את תחושת הזלזול של חברי הלהקה כלפי כוחות השוק והמדיה, שמכתיבים את הצלחת האומנים יותר מאשר כישוריהם של האומנים או יצירתיותם.
שיר הנושא מספר על ההיעדרות של בארט וגם על הדו-קיום הפנימי שקיים אצל ווטרס: חמדנות ושאפתנות בצד חמלה ואידיאליזם. ווטרס הסביר את ההתייחסות לרגשותיו האישיים: "סוג של עצב בלתי מוגדר ובלתי נמנע על היעלמותו של סיד".
"אף שזמן רב כל כך הוקדש לטכניקות אולפניות, האלבום עצמו הוא די פשוט במושגים של אפקטים וגימיקים", הודה גילמור. "ברור שהטכניקה האולפנית סייעה לנו מאוד, אך היא לא הייתה מטרה בפני עצמה".
האחת הופיעה על העטיפה החיצונית בדמות לוגו, שבו מוצגת לחיצת יד של שתי זרועות מתכתיות, והשנייה בעטיפה הפנימית, שבה נראים שני אנשי עסקים לוחצים ידיים בעת שאחד מהם עולה באש. התמונה צולמה באולפני האחים וורנר בהשתתפות שני פעלולנים, שאחד מהם נפגע מהאש.
בבריטניה נמכרו כ-250 אלף עותקים מהאלבום בהזמנה מוקדמת, ובשבוע השני לצאתו הוא הגיע למקום הראשון במצעד האלבומים הבריטי. בארצות הברית נרשמו 900 אלף הזמנות מוקדמות - שיא לאלבום שהופץ על ידי "קולומביה" - והוא הגיע בשבוע השני למקום הראשון במצעד האלבומים של ה"בילבורד" האמריקאי. מכירות האלבום עומדות על יותר מ-23 מיליון עותקים ברחבי העולם.
"האלבום הזה נעשה פורץ דרך עבורנו בעיקר בזכות הגישה שלנו באולפן: במקום להקליט שירים בנפרד, או לפי מסגרת מסורתית, אנחנו בונים שכבות רבות של צלילים ורעיון לאורך כל האלבום, משולבים לכדי יצירה אחת שלמה", הסביר גילמור את ההצלחה.
"זה מה שהפך את 'Wish You Were Here' לא רק לאלבום מצליח מבחינת מכירות והכרה עולמית, אלא גם ליצירה שמעצבת ומאתגרת את הדרך שבה אלבומי רוק יכולים להיות מורכבים ועמוקים מבחינה אולפנית". ואכן, 50 שנה לאחר צאתו, האלבום הוא תמרור חי ונושם של מה שהרוק מסוגל להיות כשהוא נוגע במקומות הכי רגישים של הנפש האנושית.
התרעות פיקוד העורף