בשילוב עם עיצוב הבמה כולו נוצרת תחושת טקסיות, כאילו הקהל נכנס לבית מדרש מוזיקלי, ובראשו עומד אחד הקולות הכי מורכבים, בוערים וכנים שצמחו כאן.
הקהל הסכים בהתלהבות ומחא כפיים בחוזקה. גושן הוסיף ברכה חמה ליום ההולדת, ואמר כי למד מידות טובות מהחברות עם בניון, לפני שהמשיכו יחד ל"נחכה לך", ביצוע עדין שהצליח להפוך את השיר לחוויה אישית-קולקטיבית כאחת.
שולי הכריז: "זכינו להיות בדור שעמיר בניון בתוכו", ולמי ששכח למה בניון כל כך משמעותי, המשפט הזה הסביר הכול. יחד הם שרו את "אייכה", הפעם בביצוע שקט, כמעט לוחש, שהפך לתפילה שאליה הצטרף כל הקהל.
שולי ירד מהבמה, ובניון חזר עם "את" ו"מי תרצי" בגרסאות אקוסטיות עדינות, רק גיטרה ובס. שני הביצועים חשפו את השליטה שלו בקצבים הרגשיים גם כשהוא לגמרי לבד. מיד אחריהם הגיע "כל הדרך הביתה" מתוך ה-EP החדש, שיר שנכנס לאט אל התודעה ונשאר להדהד הרבה אחרי שהסתיים.
איתי לוי ירד מהבמה, ואז הגיע אחד משיאי הערב. בניון עצר את הכול, ביקש מהקהל דממה והקדיש את "ניצחת איתי הכול" לחטופים ולזכר החיילים שנפלו, כשהוא מזכיר שלא יישכח אף אחד מהם. לצד הבמה הורמו שלטים עם תמונות החללים, ובעוד התווים נישאים, הפך השיר, שבמקור נכתב כשיר אהבה למוזיקה, להמנון של תקווה וחיזוק משותף לכל מי שמילא את אמפי קיסריה.
מיד אחר כך הגיע רגע קליל יותר: חברי הלהקה הפתיעו את בניון עם עוגת קלידים מעוצבת אישית. מול מחיאות הכפיים, הוא הגיב כמו שהוא יודע, במבוכה שקטה, חיוך קטן ומילות תודה צנועות. לקראת סיום, "שלכת" נשמע על הבמה ובדיוק לפני השורה "אני אדם שמתגבר" המיקרופון שבק, אך בניון, כדרכו, התגבר. המיקרופון הוחלף והוא המשיך, כאילו דבר לא קרה.
הערב נחתם עם "עומד בשער", שיר שכבר מזמן הפך לסימן ההיכר של בניון ולרגע קבוע בסיום הופעותיו. בגיל 50, הוא הוכיח שהוא לא רק ממשיך לשיר את השיר הזה עם עוצמות, אלא גם מגלם את המשמעות שבו, עמידה איתנה ושמירה על דרכו המוזיקלית. הקהל יצא מקיסריה בתחושה שהערב הזה שייך במידה שווה גם לאמן שחגג וגם למי שבאו לחגוג איתו.
התרעות פיקוד העורף