היו גם רגעים אחרים, אינטימיים יותר: שיתופי פעולה שנבטו ונעלמו, מנגינות ששלח לי, ושעליהן ניסיתי להלביש מילים. דבר סופי לא יצא מהניסיונות האלה, אך עצם ההיכרות עם אדם כה נעים הליכות, לבבי וצנוע, על אף הרזומה המוזיקלי העצום שלו, היה עבורי מתנה גדולה.
אמריליו ידע לרקוח במנגינותיו את התמהיל הארצישראלי: שורשי, מקומי, מנותק כמעט לחלוטין מהשפעות בינלאומיות. בעבודתו ניכרה יכולתו הנדירה למזג בין לחנים מורכבים לטקסטים פשוטים, ולעיתים להפך.
שיריו - "היום היום", "רבי עקיבא", "בארץ אהבתי השקד פורח", "יש פרחים", "עץ האלון", "ההר הירוק תמיד", "שלוש אהבותיי", "רקפת", "האיש מן הבקעה", "שי", "לכל אחד ירושלים", "ליבבתיני", "ישראל שלי חוגגת", "ומתוק האור בעיניים", "נגן לי ירדן", "הבלדה על השיער הארוך והשיער הקצר", "קשת בענן", "בצל כפות תמר" ועוד רבים - נעשו נכסי צאן ברזל, אבני דרך בסיפורו של הזמר העברי.
אמריליו ידע לחבר לא רק צלילים ומילים, אלא גם לבבות. "השמחה הכי גדולה שלי היא לשמוע ברדיו שיר שהלחנתי ועבדתי עליו", סיפר לי אמריליו בשיחתנו האחרונה. "לדעת שהשיר הזה נוגע בלב הקהל, זו תחושה גדולה של סיפוק. שלא תבין לא נכון, בעיניי עוד לא הלחנתי את השיר הכי טוב שלי. יש שירים שהלחנתי ואני אוהב, אבל עדיין לא יצרתי את השיר הכי טוב שלי, ואני חושב שהרצון לשאוף אליו וליצור אותו הוא שמניע אותי להמשיך ליצור כל השנים".
הקסם שנקרא תזמור
בשנת 1941, עם הפלישה הגרמנית ליוגוסלביה במלחמת העולם השנייה, נמלטו בני המשפחה לאלבניה, אז תחת כיבוש איטליה, והסתתרו. לאחר המלחמה שבה המשפחה ליוגוסלביה, משם עברה לאיטליה ובשנת 1948 היגרה לצ’ילה והתיישבה בבירה סנטיאגו. באותה תקופה אמריליו, שכבר ידע לנגן בכינור ובאקורדיון, החל ללמוד קומפוזיציה ולכתוב יצירות מוזיקה קלאסית.
"בצ’ילה למדתי את הקסם הזה, שנקרא 'תזמור'", סיפר לי. "הייתי מבקר בחזרות של התזמורת הפילהרמונית בסנטיאגו, וזה גרם לי לרצות להיות מלחין. התזמור יכול לבנות או להרוס שיר, לתת לו צבע וגוון, וזה לא פחות מההלחנה".
"הייתי באקדמיה ארבע שנים, אבל לא למדתי שם יותר מדי, רק כל מיני דברים טכניים. לא למדתי להיות מלחין שם", הוא הודה. "כתבתי מוזיקה סימפונית, קונצ’רטו לתזמורת ומוזיקה למקהלות, אבל בשלב מסוים הרגשתי שזה לא אני. עזבתי הכל והתאהבתי בשירים הפשוטים. במלודיות".
עוד סיפר "מגלי צה"ל לא סיפרו לי שגם סשה ארגוב כתב מנגינה לשיר הזה, והשמיעו באותו ערב את שני הלחנים השונים. אני חושב שמה שמשורר יכול להביע בראיית העולם שלו לא ישתווה לעולם למה שפזמונאי יכול, ואני מאוד אוהב פזמונאים".
רז ביצעה להיטים נוספים שהלחין אמריליו, בהם "לכל אחד ירושלים", "אגדת שלושה וארבעה", "ההר הירוק תמיד", "ערב קיץ ויונים" ו"רקפת", שזכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר והפזמון 1977.
התאהבות באולפן הביתי
"בשנת 1971 פנו אליי מלהקת פיקוד המרכז לכתוב שירים לשלישייה שקמה, שבה הסולנית הייתה דורית ראובני, זמרת נפלאה שמייצגת בעיניי בקולה המרגש את הישראליות", נזכר אמריליו. "תפרתי את 'היום היום' לקולה של דורית, והוא זכה בתואר שיר השנה. זה היה מרגש. עד היום היא מרגשת אותי בביצוע שלה".
"תלמה אמרה שכן, וכך נולד 'שלוש אהבותיי'. זו הייתה הפעם הראשונה שבה מישהו כתב טקסט על פי מנגינה שלי, ולא הפוך. לאחר ששאר האמנים שמעו על זה שאני כותב מנגינות ואפשר עליהן להלביש מילים, כולם רצו, וזה התגלגל כמו כדור שלג", מספר אמריליו.
אמריליו סיפר "מאז שגיליתי את הקסם הזה, של אולפן ביתי, שאני יכול לעבוד בו על מיקסים, לשיר למיקרופון ובעזרת מחשב לעבד שירים שאני מלחין, התאהבתי בזה ואני לא מפסיק להלחין ולמסור מנגינות לכותבים, בתקווה שכמה מהיצירות האלה יתנגנו ברדיו", סיפר. "מהלחנה אי אפשר להתפרנס בארץ, אני עושה את זה מאהבה. במשך כל חיי התפרנסתי מלימוד מוזיקה בקיבוצים ובאופן פרטי".
בתום שיחתנו הוא חזר והדגיש באוזניי: "הדבר הכי חשוב במוזיקה הוא השפה. העברית היא בית הספר הכי טוב לכל מוזיקאי. 90% מהמוזיקה זה הטקסט. בלי טקסט אין מוזיקה. רוב המוזיקה שכתבתי היא הודות לטקסטים, וחשוב שהמוזיקאים הצעירים והמוכשרים שיש כיום בארץ יבינו זאת".
התרעות פיקוד העורף