העמדה הזו מפתיעה אפילו ביחס לאירופה השמרנית. שטוקר, שמוביל קואליציה רחבה שנועדה לבלום את עליית הימין הקיצוני בארצו, בחר דווקא בנושא התרבותי-סימבולי הזה כדי להציב קו אדום ברור. מבחינתו, הדרת ישראל איננה "עמדה מוסרית" אלא פגיעה ברעיון האירופי של חיבור בין עמים. "בלתי נתפס שנאסור על אמן יהודי להופיע בווינה", אמר אחד מיועציו, במשפט שהדהד הרבה מעבר לגבולות אוסטריה.
מה שקורה כעת הוא כמעט אירוני. תחרות שנולדה אחרי מלחמת העולם השנייה כסמל לאיחוד, לשלום ולתרבות משותפת - נגררת לשדה פוליטי שבו כל החלטה הופכת לסמל. ישראל הפכה שוב לנייר לקמוס שמודד את הגבולות המוסריים של היבשת: מצד אחד, מדינות שמבקשות "לעשות צדק פוליטי" דרך התרבות, ומנגד מנהיגים שמבינים שהדרה של מדינה היא בדיוק ההפך מהמסר שאירוויזיון נועד לשאת.
התרעות פיקוד העורף