סאן, שהחל אז לבצע שירים בעברית (כיוון שלא קרא את השפה, הוא כתב באותיות יווניות את המילים העבריות והגה בצורה פונטית), כדי להעצים את הפופולריות שלו בארץ, ביקש מכץ שיכתוב עבורו שיר. כץ כתב את "סיגל", על בסיס לחן שסאן מסר לו (לימים סאן הקליט את השיר גם בשפה היוונית), שיר אהבה לבחורה שבדה כץ מלבו.
השיר, בביצועה, החל לטפס לגובה במצעד הפזמונים העברי, ועמיהוד, שהייתה בדיוק בסיבוב הופעות בטורקיה, שמחה על כך. עם זאת, טלפון שקיבלה מבן-ישראל קלקל לה את השמחה. "הוא אמר לי שאריס סאן ביקש להוציא את השיר משידור כי הוא מעוניין להקליט אותו בעצמו", סיפרה לי בעבר עמיהוד, שנפטרה ב-2017.
"התאכזבתי מאוד אבל הייתי בטורקיה ולא יכולתי לעשות כלום. האגו של אריס לא יכל לתת לו לראות ששיר שלו מגיע למקום הראשון והוא לא זה שחתום עליו כמבצע, כנראה. כשחזרתי לארץ כבר בכל מקום השמיעו את 'סיגל' בביצוע של אריס סאן (סאן הקליט את השיר ב-1969). אחרי זה הוצאתי את השיר בתקליט משלי, אבל הוא כבר הפך מזוהה מדי עם אריס".
סאן היה בטוח שהשיר יעניק לו את פרס "כינור דוד" ל"זמר השנה", אך משלא קרה כך - התאכזב, והחליט לעזוב את הארץ לארצות הברית, שם פתח את מועדון "סירוקו" בניו יורק וזכה להצלחה. בהמשך, כמובן, חזר להופיע בארץ, בפני לוחמינו במלחמות ישראל ובפני הקהל שאהב אותו ולא חדל מלבקש ממנו את שיר הדגל שלו, "סיגל".
התרעות פיקוד העורף