"כשאני שומע את המספר 70 אני מקבל צמרמורת, אבל מעבר לזה אין לי שום עניין עם הגיל", הוא אומר, "זה רק מספר. במקרה, ביום הולדתי אופיע במסיבת יום הולדת של אשתו של חבר, כך שלא יכולתי לחשוב על צורה אחרת לחגוג בה את יום הולדתי".
הניסוי שלא צלח
רנרט נולד בתל אביב לרות קלינגר ולצייר המוכר גרשון רנרט. דודו הוא המלחין הנודע יאיר קלינגר, מעמודי התווך של הזמר העברי. "אבא שלי היה חובב מוזיקה נלהב של מוזיקה קלאסית, והיה לו חלום שאהיה פסנתרן קונצרטים", הוא מעיד. "בגיל 6 שלח אותי ללמוד לנגן על פסנתר קלאסי. אני זוכר את דוד שלי יאיר, שהיה צעיר מאמא שלי, יושב ומאלתר מנגינות על הפסנתר. ממנו קיבלתי את ההשראה של הכיף במוזיקה.
באותה תקופה התחולל המהפך המוזיקלי בישראל, ממוזיקה של להקות צבאיות לרוק'נרול של אריק איינשטיין, שלום חנוך ושאר החבר'ה. לא חשבתי אז על מוזיקה כמקצוע, זו הייתה פשוט אהבה".
בגיל 13 זנח את לימודי הפסנתר לטובת כדורגל בשכונה, אולם ב-1973, עם מועד גיוסו לצבא, השתמש בכישרונו המוזיקלי כדי להתקבל ללהקת גיסות השריון כקלידן. "חשבתי שיהיה נחמד להעביר את השירות הצבאי בנגינה, מה גם שלהקות צבאיות אז יצרו מוזיקה מקורית וזה קסם לי", הוא מסביר.
"בסופו של דבר העניין המוזיקלי עבורי היה פחות משמעותי ולא היו לנו להיטים גדולים, מה שעניין בלהקה זו החוויה החברתית. היינו תקועים אחד עם השני, הופענו בהרבה מוצבים, קצת כמו הסרט 'הלהקה' של אבי נשר. כשהיינו נוסעים להופעות בסיני או ברמת הגולן, הייתי יושב במשך שעות מול הצוקים עם הגיטריסט שמוליק בודגוב ומנגן".
רנרט השתתף בשתי תוכניות של הלהקה, בהן "שיר-יון הרצל" (1973), שביים יאיר רוזנבלום בסימן 75 שנה לקונגרס הציוני הראשון. "זה היה מופע גרנדיוזי ומושקע, אלא שאז פרצה מלחמת יום הכיפורים ולא היה טעם להופיע עם התוכנית הזו בשטח", הוא אומר. "אז הפכנו להיות להקת קאברים שהופיעה בפני חיילים".
"הייתי צוציק בן 21 ולא כל כך הבנתי את גודל המעמד. יוסי היה מקסים, מדהים ומקצועי. לא חשבתי על זה שאני מנגן עם יוסי בנאי הגדול, התייחסתי לזה כאל עבודה. נסים אלוני היה הבמאי של התוכנית ואני זוכר שהיו המון הופעות בחודש. הבנתי שאפשר להתפרנס יפה ממוזיקה".
במקביל לעבודה עם בנאי, קיבלו רנרט ובודגוב הצעה משם טוב לוי להצטרף להרכב פיוז'ן רוק-ג'אז שהוא הקים, בשם ששת. ההרכב כלל גם את יהודית רביץ, הבסיסט שמוליק ארוך והמתופף איקי לוי. "זה היה חלום עבורי, כי גדלתי על האלבומים ששם טוב עשה עם אריק איינשטיין ושלישיית קצת אחרת שבה היה חבר", הוא מספר. "המוזיקה הייתה ברובה של שם טוב, ואנחנו היינו בשליחותו. אף אחד לא חשב שמשהו לא בסדר עם זה שלא קיבלנו גרוש, זו הייתה זכות גדולה והרגשתי שעושים פה משהו מיוחד ויפה".
ההרכב הספיק להשתתף בהקלטת פסקול הסרט "מסע אלונקות", להופיע ארבע פעמים במועדון בתל אביב ולהתפרק לפני שיצא אלבומו היחיד ("ששת", 1977). השירים הידועים מהאלבום הם "ענבלים" ו"בלילות הסתיו". "אני לא אקרא לזה כישלון כי זה אפילו לא הספיק להיכשל והתפרקנו", מתייחס רנרט לפרק הזמן הקצר שבו פעל ההרכב. "זה היה ניסוי שלא צלח. אתגר מוזיקלי ובית ספר מטורף עבורי. עם השנים האלבום של ששת זכה להערכה ראויה".
בצריף של שלמה
בשנת 1978 ניגן רנרט עם חברי להקת ברוש, בין היתר בתוכניות "זהו זה!" הראשונות. "אהבתי את הלייב שבעניין, היינו באים בבוקר, כותבים על המקום קטע אינסטרומנטלי ומנגנים אותו. היה בזה הרבה כסף כי ניגנו חמש פעמים בשבוע", הוא מספר.
בהמשך ניגן במופע היחיד של מתי כספי והוציא ב-1979 אלבום משותף עם יהונתן גפן ("המעיל") שהוא הלחין, עיבד וניהל מוזיקלית, בהשתתפות אסתר שמיר ויואל לרנר. "זה אלבום שכמעט אף אחד לא מכיר", אומר רנרט. "מבחינתי זו הייתה עבודה מאוד מעניינת. בגיל 24 כתבתי תזמורים למיתרים, וזה לא מובן מאליו. יהונתן היה גאון בכתיבה ופרפורמר אדיר. אתה רואה כישרון אדיר באדם שמצליח להוציא שורות נפלאות בנונשלנטיות. זה היה שיעור לחיים. כעבור כמה שנים עבדתי שוב עם יהונתן על מופע שעסק באהבה וביחסים וזה לא הצליח אצל הקהל".
סקרנותו המוזיקלית הובילה את רנרט לארצות הברית, שם למד מוזיקה ב-Manhattan School of Music. "אהבתי מאוד ג'אז ורציתי ללמוד באופן מקצועי", הוא מסביר את ההחלטה לעזוב כשהוא בשיא הפריחה המקצועית. "העובדה שראיתי אומנים גדולים מופיעים - רק העצימה אצלי את האופקים המוזיקליים. זו הייתה תקופה קשה, נאלצתי לנגן בחלטורות וחתונות של ישראלים כדי להתפרנס, וזה לא היה כיף. זו הייתה התמצית של הניגוד בחיים: מצד אחד אתה רואה אומני ענק, ומצד שני אתה מקושש חלטורות ועובד נון-סטופ בשביל להתקיים".
בקיץ 1985, לאחר שסיים תואר שני במוזיקה, חזר רנרט לישראל היישר אל עשייה אינטנסיבית. הוא הצטרף לצוות שהקים את בית הספר רימון ולימד שם במשך שנתיים. "חזרתי למציאות קצת שונה בתעשיית המוזיקה המקומית, ולא הייתי מודע לשינוי שקרה", הוא אומר.
רנרט התחיל לעבוד עם אריאל זילבר וגידי גוב ואז הוזמן על ידי מיקי גבריאלוב לנגן באלבומו המשותף עם אריק איינשטיין "אוהב להיות בבית" (1986).
באותה תקופה, במקביל לעבודה עם איינשטיין, עיבד רנרט את אלבומו של משה בקר ("חפצים אישיים", 1987), מתוכו יצאו הלהיטים "תות שדה" ו"גיא", וכן את אלבומה של הראלה בר "קשה בלילה".
בשנת 1986 קיבל פנייה משלמה ארצי לנגן בסיבוב הופעות אלבומו "לילה לא שקט". ארצי היה כל כך מרוצה ממנו, שהציע לו לעבד מוזיקלית את אלבומו הכפול והמופתי "חום יולי אוגוסט" בהפקתו המוזיקלית של לואי להב. מלבד שיר הנושא המצליח, האלבום כלל להיטים כמו "ארץ חדשה", "טלפני, טלפני", "נבראתי לך" וגם "תחת שמי ים התיכון". "זו הייתה עבודה מאוד מסיבית ואינטנסיבית", מתאר רנרט.
לוותר על האגו
אותו צוות, ארצי-להב-רנרט עבד גם על אלבומו הבא של ארצי, "כרטיס ללונה פארק" (1990). לאלבום זה הלחין רנרט את השיר "סיטואציה", למילותיו של ארצי. "זה היה מין מקרה נדיר", מספר רנרט. "בדומה לעבודה על 'חום יולי אוגוסט', גם פה העבודה הייתה מאוד אינטנסיבית ורגשית, זה לא הלך בקלות. כשסיימנו את האלבום שלמה אומר לי פתאום: 'בוא'נה יש לי איזה טקסט, קח, תלחין אותו'. כך נולד השיר 'סיטואציה'".
בנובמבר 1993, לאחר שפרש מ"זהו זה!" לטובת ערוץ 2 החדש, החל גידי גוב להגיש את תוכנית הלייט נייט "לילה גוב". בכל תוכנית חבר גוב לזמר או זמרת ידועים, ויחד ביצעו קלאסיקה ישראלית. מי שניהל מוזיקלית את התוכנית היה רנרט, שגם ניגן בקלידים בתוכנית במסגרת הרכב שנשא את השם "התנינים".
"זה נחשב לאחד הרגעים המשמעותיים בקריירה שלי, פסגה של ממש", הוא אומר. "גידי פנומן, מדהים, מוכשר בצורה בלתי רגילה. יש לו אוזן מוזיקלית אדירה, והעבודה איתו נעה בין המון צחוקים לבין רצינות. הוא ידע לתת את ההערות החשובות לו. הוא נתן משקל רב לפן המוזיקלי בתוכנית. הוא נתן לי ולשאר מעבדי השירים שבוצעו בתוכנית חופש לפרוץ גבולות ולא להיכנס למסגרות. עד היום אני מקבל הודעות מאנשים שכותבים לי שהם שומעים את השירים שבוצעו ב'לילה גוב'".
רנרט עבד עם גוב און אנד אוף במשך 17 שנה, ועיבד והפיק מוזיקלית את אלבומו המצליח "ריקוד ירח" (2003), שהורכב מגרסאות כיסוי לשירים ישנים מהקריירה שלו בעיבודים חדשים. "עבורי, כמעבד וכמפיק מוזיקלי, האלבום הזה היה הצלחה אומנותית מאוד גדולה", הוא מציין. "אני גאה בו ובזה שגידי אפשר לי לעבד את האלבום הזה".
לאורך השנים יצר רנרט גם מוזיקה לסדרות ולסרטים, בין היתר עבור "שדות ירוקים" (1989), "מאחורי הסורגים 2" (1992), "ז'נטילה" (1997) ו"אדמה משוגעת" (2006), שעל הלחנת פסקולו (בשיתוף עם צוף פילוסוף) זכה בפרס אופיר לפסקול הטוב ביותר. "אני אוהב ליצור פסקולים לסרטים. זה גורם לך לוותר על האגו ולעבוד בעבודת צוות כדי לשרת את הסרט, וזה תמיד מעניין", הוא אומר.
היוצא מן הכלל
בשנת 2010 הגשים חלום כשהוציא את אלבום הסולו הראשון שלו "פעמון", שבו אירח זמרים שונים שביצעו שירים שהלחין. מהאלבום התפרסם ביצועם של ברי סחרוף ורונה קינן לשיר "סיטואציה" שהלחין, כאמור, לשלמה ארצי. "הוצאת האלבום הייתה מצד אחד הגשמת חלום עבורי, ומצד שני זה מין יוצא מן הכלל שמעיד על הכלל, שלא עשיתי מספיק את הדברים האלה", הוא אומר. "לא הוצאתי יותר מדי יצירות שהלחנתי. אני אדם שכותב מוזיקה, ולא כינסתי את עצמי להקליט עוד אלבומים".
"ובכל זאת יש את הפרדוקס הקבוע - אנחנו מדינה קטנה, עם קהל מצומצם, וזה מגביל מאוד את היכולת של מוזיקאים לחיות מהאומנות שלהם", המשיך. "יש כאן המון כישרון, אבל אין מספיק קהל שיכול להחזיק סצינה רחבה באמת. אז רבים נאלצים ללמד או לעשות דברים אחרים, וזה בסדר, אבל חסרה כאן מציאות שמבקשת את המוזיקה המקורית, שמאפשרת לה להתקיים באופן טבעי".
"נכון, יש היום רשתות חברתיות שמעניקות פתח נוסף, אבל גם שם עומר אדם יגיע לחשיפה שונה לחלוטין מזו של נגני ג'אז כמו אבישי כהן או אלי דג'יברי. זו פשוט המציאות התרבותית שלנו, ועדיין, אני מלא הערכה לדור הצעיר שצומח פה", הוסיף.
בימים אלו רנרט מופיע ומקליט, אבל בקצב רגוע יותר. "אחד הדברים הכי יפים שקורים לי בשנים האחרונות הוא שיתוף הפעולה עם אלי מגן", הוא אומר. "זו ממש התגשמות חלום שלא ידעתי שיש לי - לנגן עם אומן ברמה שלו, בזוגיות מוזיקלית שהיא הקשבה מוחלטת, ריכוז ונשמה גדולה. כל הופעה איתו היא חוויה מרגשת, גם אם מספרי ההופעות לא תמיד תואמים את גודל ההנאה".
מעבר לזה הוא מנגן בהרכבים שונים כמו The Isolation Band, שיזם עמוס עבר הדני. "אני מופיע עם הזמרת הנהדרת נועה לוי, שהעבודה איתה תמיד מרעננת ומלאת השראה", הוא מספר. "במקביל אני מפיק ומעבד פה ושם לאומנים פחות ידועים, פחות מיינסטרימיים, ואני נהנה מזה כי הם בראש מוזיקלי דומה לשלי".
כמו כן, הוא מנהלו המוזיקלי של מופע משירי אהוד מנור שיתקיים בהיכל התרבות בתל אביב ב-8 בדצמבר. וזה לא הכל: "בחזית היצירה אני כותב לא מעט מוזיקה לסרטים, בעיקר סרטי דוקו, תחום שאני מאוד אוהב ונמשך אליו בשנים האחרונות. לאחרונה גם שיתפתי פעולה עם ד"ר חיים שפירא, מרצה וחוקר ישראלי רב-תחומי, שהתברר כמוזיקאי חובב עם רגישות מדהימה. הוא כתב מנגינה מקסימה שהפכה לשיר יחד עם הזמרת דפנה לוי - משהו בין ג'אז לניאו-סול, סגנון שאני מאוד מחבב. אני פחות עוסק היום בהפקות מיינסטרים, העברתי את השרביט לדור הצעיר והמוכשר שצמח פה".
התרעות פיקוד העורף