חם באוזן: בבלדה הרומנטית של נועה קירל - דניאל פרץ נראה לרגעים כתפאורה בלבד | דודי פטימר

בריידקילה או סיפור אהבה? נועה קירל והגבול הדק בין רגש ליח"צ

אני מאחל לזוג הטרי המון מזל טוב, באמת. רק הייתי שמח לראות פחות שואו-אוף ופחות הפיכת רגעים אישיים ואינטימיים לחלק ממערך יחסי הציבור. בסוף, דווקא האותנטיות היא הדבר שהכי קשה לביים.

חמסה - הקאמבק שהיה עדיף שלא יקרה

להקת חמסה, שמנסה בתקופה האחרונה לבצע קאמבק נוסטלגי, משחררת את הסינגל החדש "אבא אוהב אותי" - והתוצאה, לצערי, רחוקה מאוד מלהחזיר את הקסם. העיבוד לא מחמיא לגוון הקולי של הזמרות, והטקסט הגרוע נשמע כאילו נכתב בצ'אט ג'יפיטי, עם חרוזים מאולצים ("רק אל תקרא לי מאמי, פה זה לא חתונמי") ומסרים שקשה לקחת ברצינות.

יש תחושת אי-נוחות מסוימת כשהן שרות שורות שנשמעות כאילו נכתבו לנערות מתבגרות, בעוד המציאות כבר אחרת לגמרי - לא בנות 16, אלא כנראה אימהות לילדים בגילאים האלה. גם הפזמון, שאמור להיות האלמנט המציל, לא באמת נתפס באוזן. זה נשמע כמו ניסיון פתטי לשחזר את "אתה חייב למות עליי" - הלהיט היחיד של הלהקה ששרד את מבחן הזמן - אך בלי העוקץ, בלי הכריזמה ובלי שמץ של עדכניות.

הקולות שלהן עדיין טובים, זה ייאמר לזכותן, אך הפעם נדמה שהבחירות סביבן - בטקסט, בעיבוד ובקונספט - פשוט זרקו את הקאמבק לאשפתות. זכותן לנסות. חובתי לומר את האמת.

ספיר סבן - קול גדול, שיר קטן

השיר החדש "כמוני לא תמצא" הוא דוגמה מצערת לכך. סבן נשמעת כאילו היא משתמשת רק ב-40% מהעוצמה והרגש שהיא באמת מסוגלת להביא. הבית הראשון עוד מסקרן, הבית השני מתחיל לדעוך, והפזמון - שאמור להיות רגע ההתעלות - לא מתרומם. במקום שיר שנוגע, מתקבלת תחושה של נוסחה שחוקה: עוד סיפור על לב שבור, עוד מטאפורות צפויות ("תחפש בחוץ בשקל, אתה אוהב שהן סוגדות לך..."), ועוד מנטרה רגשית לעוסה שכבר שמענו אינספור פעמים.

גם הלחן, שלכאורה היה יכול להציל את המהלך, נותר תקוע במקום. הפזמון מבטיח התפרצות שלא מגיעה, ההפקה נשמעת חפוזה, והתוצאה הכללית - מאכזבת. חבל, כי הקול של סבן, עם היכולת הווירטואוזית והרגש הגולמי שבו, שווה הרבה יותר מזה.

מגיע לה שיר שיאתגר אותה, שיצית בה משהו אמיתי - לא עוד טקסט גנרי על אהבה מאוכזבת. הגיע הזמן שהיא תעז לבחור שירים שממצים את מלוא הפוטנציאל שלה, כי יש בה כל מה שצריך כדי להיות מהגדולות כאן - חוץ מהחומרים שיתנו לה לעוף.

אליעד נחום בתפילה מודרנית שנולדה מהלב

מוזיקלית, אליעד נשען על צליל שמוכר מהעבודות הקודמות שלו - גיטרה אקוסטית, קצב מתון, מקהלה שמתרוממת בסיום - אך התוצאה רחוקה מלהיות שבלונה. יש בשיר הזה אמת פשוטה וצלולה, תחושה של אדם שמדבר עם אלוהיו בלי מחיצות ובלי יומרה. ההפקה מעודנת, כמעט שקופה, כדי לא להאפיל על התוכן.

"בכל דור ודור" הוא לא עוד שיר אמונה; הוא וידוי אישי שיכול להפוך להמנון של רבים. אליעד לא מטיף, לא מתחפש, אלא מבקש - ובעולם הרועש של הפופ הישראלי, זה אולי מעשה האמונה האמיתי ביותר.

חמה על הירח: תמר ריילי שרה לאמא של האקס שלה

"חמות על הירח", שירה החדש, הוא לא עוד שיר שיברון לב. הוא שיר חכם, כן, עם קריצה ועם לחן שמחליק בדיוק למקום הנכון. ריילי מצליחה לגעת בעדינות, בלי דרמות מיותרות ובלי פאתוס, ובכך מוכיחה ששיר טוב לא צריך לצעוק כדי לרגש. יש בו וייב טוב, טקסט שנון שנשאר בראש, וניחוח של משהו רענן במוזיקה הישראלית - כזה שגורם לך לשמוע שוב, ולחייך לעצמך כשאתה נזכר בשורה "אמא שלך נשארה חברה".

שרי זק לוי יוצאת לאור

זק לוי כתבה והלחינה את השיר בעצמה בהפקתו המוזיקלית של אייל ערב. הסאונד עכשווי ורגיש, הקול החם שלה נע בין פגיעות לשליטה, והטקסט הישיר והחוזר יוצר תחושת טקס פנימי - ניסיון להיאחז ביופי ברגעים שהכל מתחיל להיעלם.

בין השורות ניכרת הבגרות של יוצרת שמודעת לכוח הזמן ויחד עם זאת מצליחה להפוך את המודעות הזו לכלי רגשני שמחדד את החוויה. הפשטות של הצורה מול העומק של התוכן, השפה הישירה והקול העדין, ממקמים את זק לוי בתודעה של דור חדש של יוצרים שמצליחים לשלב בין אינטלקט ורגש, מחשבה ומוזיקה.

זק לוי מוכיחה שהשיר הזה הוא רק פתיחת פרק - אלבום בכורה שצפוי ללכוד את הרגעים שבהם מחשבה ותחושה נפגשות בצורה מפתיעה ומדויקת.