אינדינגב חזר, והפעם החזרה הייתה מופע מוזיקלי שעבר ריסטרט | ביקורת

בלי הניסיון להיות הכי גדול והכי רועש, פסטיבל אינדינגב יכול היה להיות מה שהוא תמיד היה אמור להיות, מפגש אמיתי בין מוזיקה ומדבר, בין אמנים לקהל, וביחד לומדים ללכת מחדש

מעריב אונליין - לוגו צילום: מעריב אונליין
"בוא לבר"
"בוא לבר" | צילום: יונתן בוגר
5
גלריה

אבל כשהגעתי למצפה גבולות ביום חמישי, הבנתי שמה שנראה כמו נסיגה היה למעשה בחירה מדויקת. כי לפעמים "בייסיק" לא אומר פחות, זה אומר קונסומה של תרבות, מרוכזת, אמיתית והכרחית יותר.

יש משהו בדרך שבה השמש שוקעת מעל הרי המדבר שגורם לך לשכוח לרגע שעברה כאן מלחמה. אבל אף אחד לא באמת שכח. זה היה בעיניים של האלפים שהגיעו למצפה גבולות בסוף השבוע, הצמא הזה, הרעב לחזור למקום שהיה פעם בית למוזיקה הכי חופשית שאפשר למצוא בישראל. אינדינגב חזר, והפעם החזרה הייתה מופע מוזיקלי שעבר ריסטרט.

אינדינגב 2025
אינדינגב 2025 | צילום: יונתן בוגר

כן, זה היה קטן יותר מהשנים הקודמות. אבל בקטנות הזו טמונה כנות שכמעט אבדה מפסטיבלים גדולים. בלי הניסיון להיות הכי גדול והכי רועש, הפסטיבל יכול היה להיות מה שהוא תמיד היה אמור להיות, מפגש אמיתי בין מוזיקה ומדבר, בין אמנים לקהל, וביחד לומדים ללכת מחדש.

כבר בהתחלה כשהצוותים עדיין סידרו את הבמות והקהל הציף את השטח, היה ברור שמשהו שונה באוויר. אנשים הגיעו עם חיוכים שלא ראינו כבר זמן רב בפסטיבלים, חיוך של מי שחזר הביתה אחרי גלות ארוכה מדי.

החזרה הייתה מופע מוזיקלי שעבר ריסטרט
החזרה הייתה מופע מוזיקלי שעבר ריסטרט | צילום: אופיר אברמוב

"כל האמנים בישראל רצו לבוא להופיע, גם השמות הכי גדולים", סיפר בן דוד. "אבל מעבר לכסף הרגשנו שזה לא הדבר הכי חשוב עכשיו. עכשיו חשוב להתחיל מחדש, עם אמנים ואמניות שהיו אצלנו בעבר ואנחנו אוהבים, כאלה שיש להם מה להגיד".

הבס היה כבד. התופים היו בלתי-נלאים. והקולות? של וודאות ותקווה. הקהל הקשיב, צרח וקפץ יחד איתם. כל שיר הפך לריקוד גשם קטן משל עצמו, עם מעגלי פוגו של צעירים שנפתחו כמו פצעים ונסגרו כמו צלקות.

אינדינגב 2025
אינדינגב 2025 | צילום: אופיר אברמוב

אולי בגלל שהפסטיבל היה קטן יותר, הוא הרגיש אינטימי יותר. לא היה את התחושה של לאבד את עצמך בהמון האנונימי. כל אחד היה חלק מקהילה, לא סתם צופה. וזה בדיוק מה שהמארגנים התכוונו כשאמרו "חזרנו לבייסיק".

לפעמים ''בייסיק'' לא אומר פחות. אינדינגב
לפעמים ''בייסיק'' לא אומר פחות. אינדינגב | צילום: יונתן בוגר

אינדינגב תמיד היה הצהרה על מי אנחנו כשאנחנו בוחרים להיות בני אדם שפשוט אוהבים מוזיקה. החזרה למצפה גבולות, למרות כל הקשיים, למרות כל הפחדים, זו הייתה ההצהרה הזו שוב. רק שהפעם, אחרי כל מה שעברנו, היא נשמעה חזק יותר. ואולי דווקא בגלל שהיא הייתה יותר שקטה, יותר מרוכזת, יותר כנה.

ביום האחרון כש"שיר לשלום" הדהד בין ההרים, לא היה צורך במילים נוספות. זה היה תזכורת לכך שמוזיקה היא לא בריחה מהמציאות, אלא הדרך שלנו להתמודד איתה. במדבר, עם הבוץ בין האצבעות והצלילים באוזניים, היינו שוב שלמים. ולפעמים, כדי למצוא את עצמך מחדש, אתה צריך לחזור להתחלה.

תגיות:
מוזיקה
/
אינדינגב
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף