"רשמתי לי על פתק את השם 'שמעון בוסקילה' כדי לא לשכוח. רצה הגורל וכעבור שלושה חודשים ישבתי באולפני ההקלטות זאזא, הגיע טנדר, וכמה מוזיקאים, בהם אחד שדומה לו, ירדו ממנו. שלחתי מישהו לשאול אותו אם הוא שמעון בוסקילה ואם הוא מסכים לשיר איתי שיר. שמעון הסכים, ונהג להגיע להקלטות באוטובוס מנתיבות לתל אביב, כי לא היה לו רכב".