שרעבי היה מאז ומתמיד אחד מאותם יוצרים נדירים שמניחים את הלב על המיתרים. מלחין, זמר נשמה ואמן שמזרים לכל שיר את כל רגשותיו בלי פילטרים. לצד אינספור להיטים עליהם חתום ("פמלה", "חייך וחיי", "רינגולי", "כשאת נוגעת בי", "אל תעזבי", "אצלי הכל בסדר", "לתת", "הלוואי", "כשתבוא", "את לי לילה", "לשיר איתך", "היה חזק", "אם את עדיין אוהבת אותי" ו"תני לי יד"), הוציא שרעבי גם שירים שפחות זכו לתהודה, דבר שאינו מעיד על איכותם ורמתם הגבוהה. כזה הוא אלבומו השלישי, "בועז", שראה אור בשנת 1975 וזכה לכינוי הבלתי-פורמלי "האלבום הצבעוני".
מדובר באלבום השלישי בטרילוגיית אלבומי שנות ה-70 של שרעבי אחרי התקליט הראשון האדום והתקליט השני הירוק - והוא פנינה נסתרת. אלבום שמסתיר בתוכו שירים מרגשים ויפים שלא זכו להפוך ללהיטים ונשארו מאחור, כמעט נשכחים. דווקא בגלל זה חשוב להחזיר אותו קדימה, להאיר אותו מחדש, ולתת לו להגיע לעוד אוזניים שמגיע להן להתאהב בו.
באלבום נכללים גם שירים כמו "הללויה") שהשתתף בפסטיבל הזמר המזרחי השישי, "שיר השירים" - קטע מתוך "שיר השירים א'", המעביר את שורשיו הדתיים של שרעבי, והבלדה הנוסטלגית "הנעורים האבודים".
האלבום מסתיים בשירים הרוקיים "מה להם לבני אדום" ו"הדברים היפים בעולם" שכתב והלחין עוזי חיטמן ומוסיפים פן אנרגטי ומלודי לאלבום שהוא מכלול של סגנונות, זיכרונות ושורשים אישיים.
התרעות פיקוד העורף