יאיר ניצני אדם מצחיק. מצחיק באמת. זה ידוע עוד מימי "תיסלם", אז עלה לבמה כשברז מודבק למצחו, דרך הדמויות שגילם בתוכנית הקאלט “מה יש” בגלי צה”ל ובגרסתה הטלוויזיונית “העולם הערב” בערוץ 2 הניסיוני, דרך “זהו זה!”, השירים הפרודיים “האשם תמיד” ו”שיר המנגל”, ועד התוכניות הסאטיריות שהגיש בטלוויזיה (“אחורי החדשות”, “העולם עצוב אז מצחיקים”, “עושים צחוק”) ומופעי הבידור שעימם הוא ממשיך לחרוש את הארץ. ניצני הוא אדם מצחיק, אבל אצלו ההומור אינו רק כלי ביטוי. הוא גם כלי הישרדותי, אולי אפילו הדרך היחידה להבין את העולם בלי לתת לו לשבור אותך.
הספר נפתח במילות הקדמה מיוחדות שכתבה דרורית ניצני, אשתו של יאיר, המכונה בספר “הגברת הראשונה”. בין השאר נאמר שם: “עבור אדם שכבר שנים מחזיק זוג אחד של מכנסי טרנינג דהויים וזוג אחד של נעלי ספורט, המשימה לחיות בבית אחד עם ארבע נשים גנדרניות על ארונות הבגדים והנעליים המתפקעים שלהן, דומה לצמחוני שנאלץ לגור באטליז של חינאווי”.
ניצני מסביר בספר, מניסיונו האישי, מדוע לא מומלץ לנהל צימר בגליל, איך נוכל להימנע מלארח את ארוחת ליל הסדר אצלנו, איך לעשות בושות לילדים, איך בוחרים דירה או דיור מוגן, ואפילו איך כותבים מודעת אבל, הדרכה המופיעה בפרק “למה מי מת”. “גם למות צריך לדעת”, מבהיר המחבר. “אתה מבין לפי גודל מודעת האבל כמה לקוחות היו למנוח. בפרק הבא ‘אל תשכחו לזכור אותי’, אני עוסק גם במה כדאי לך לעשות עם הכסף אחרי שתמות, למי לתרום. האם אתה רוצה בית חולים על שמך? מחלקת גסטרו? מוזיאון? הכל כתוב באופן לא רציני אבל עוסק במחשבות שמעסיקות, במידה כזו או אחרת, את כולם”.
ניצני, ממייסדי להקת תיסלם, אחת מלהקות הרוק המשפיעות במוזיקה הישראלית, מלווה את התרבות הישראלית מראשית שנות ה־80 ואף היה בהמשך אותו עשור מנכ”ל חברת התקליטים “הד ארצי”. כיוצר הוא חתום על כמה מהקלאסיקות המקומיות, דוגמת “תנו לי רוקנרול”, “שירו של שפשף”, “עוד פגישה”, “רדיו חזק”, “לראות אותה היום” ו”פרצופה של המדינה”. האחרון, משירי המחאה הנושכים ברוק העברי, קיבל משמעות נוספת במהלך המחאה נגד הממשלה בשנים האחרונות.
“לאחרונה תיסלם הופיעה עם שלום חנוך באופרה הישראלית, ושרנו את ‘פרצופה של המדינה’”, הוא מתאר. “הקהל נעמד ומחא כפיים במשך דקות ארוכות. אני חושב שזו האמירה הפוליטית הכי גדולה של אמן, לבטא את תחושותיו דרך השירים. זו האמירה הכי חשובה שלי”.
“לא משנה מה אני חושב, הדעה שלי שווה לדעה של כל אחד אחר. אם אתה אמן מוכשר, זמר נהדר, או כותב שירים נפלא, זה לא אומר שלדעה שלך יש יותר משמעות מלדעה של מישהו אחר. אבל כאזרח במדינה, כמשלם מיסים, כמי שמשרת בצבא, מותר גם לך להביע את דעתך. ברור שאני בצד השמאלי של המפה, ואני בעד גיוס לכולם ובעד ועדת חקירה ממלכתית. גם הגעתי לכל ההפגנות בקפלן, ואני לא מתבייש בזה. בעניין המחיר, כל אחד עושה את החשבון שלו, אם הוא מוכן או לא מוכן לשלם את המחיר. השאלה שלי היא תמיד אם להבעת הדעה שלי יש משמעות אמיתית, אם זה יזיז משהו. אני מעדיף להגיב דרך השירים”.
התרעות פיקוד העורף