במותה, כפי שהייתה בחייה, אלאל הייתה הרבה מעבר לאייקון מוזיקלי. היא הייתה מי שניפצה את תקרות הזכוכית של התרבות הישראלית. הייתה הזמרת המיינסטרימית הראשונה בארץ שהעזה לצאת מהארון בפומבי. בעשותה כך היא פתחה דלת לקהל שלם שחי בחרדה ובבושה. היא הייתה אישה רוקרית בתקופה שבה רוק היה כמעט מגרש סגור לגברים. הדרכים שהיא סללה - ברוק הנשי, בזהות המינית, בשבירת מוסכמות - הפכו עם השנים לנתיבים רחבים שאחרים נוסעים בהם כמעט מבלי לשים לב למי שיצר אותם.
בין תוניסיה לישראל
בתיכון שימשה אלאל כסולנית להקת פנייה ימינה. הלהקה הייתה עתידה להקליט שירים ראשונים, אלא שמלחמת יום הכיפורים שינתה את התוכניות. "ההקלטות מעולם לא יצאו לפועל, אבל גיליתי שיש לי משיכה להלחין שירים משלי", סיפרה אלאל. "כשהגיע הזמן להתגייס רציתי להיות בלהקה צבאית והתקבלתי ללהקת פיקוד הדרום".
שלב החיפוש העצמי
"במקור היו לשיר מילים אחרות, הרבה יותר מרות, רוק'נרוליות, מושחזות, קודרות", סיפרה צרויה להב בעבר. "אז נכנסתי להיריון והחלטתי לרדת מהשיר. קורין לקחה את הטקסט והביאה לגדעון כפן, ובסוף רק הפזמון וחלק קטן מאיזה בית נשארו מהטקסט המקורי. שאר השיר הוא מה שגדעון כתב, סיפור שמה לי ולו בכלל? אבל קורין הייתה חמודה לאללה וזמרת ומלחינה נהדרת, אז הסכמתי. בדברי הימים הקטע של השיר נשאר מין ‘אולקוס' קטן וחביב שמדי פעם מופיע אצלי".
אדמתי בוערת
השיר הוצע בתחילה לאריק סיני, אז בשיא כוכבותו. "אריק לא היה מסוגל לשיר אותו", נזכרת פוקס-מנור. "הוא אמר שהוא לא יכול להגיד 'אין לי ארץ אחרת', כי באותה תקופה הוא לא בדיוק אהב את המדינה. אחר כך הוא הצטער על זה".
"האלבום החדש הוא תקליט עם מעורבות חברתית-פוליטית", סיפרה אלאל בריאיון ב-1987. "נושא המלחמה מאוד העסיק אותי. הייתי בלבנון והופעתי שם, ראיתי הרבה זוועות. לבנון הזכירה לי את ישראל, בכבישים ובפרדסים. רק ששם ילדים מסתובבים עירומים ופוחדים. יש לי רצון לעזור לעולם, למרות שאני יודעת שההשפעה שלי קטנה. אני לא בן אדם פוליטי, אבל חשוב לי מה שקורה בעולם. אם שיר ישפיע אני אשמח, זה תלוי הרבה גם בהתייחסות של הקהל".
"בהתחלה ליווינו אותה בסיבוב ההופעות של אלבומה הראשון, במקומות כמו קולנוע דן ובית ליסין", אומר פיקר. "זה היה שוק לראות אותה מחזיקה גיטרה חשמלית ושרה רוק חזק. לא היה דבר כזה בארץ. זה היה עוצמתי. מהופעה להופעה האולמות החלו להתמלא. אחר כך קורין ביקשה שאפיק לה את האלבום השני. התחלנו בחזרות ובהמשך בהקלטות, השתמשנו בסמפלר הראשון שהיה בארץ ויצא לנו תקליט בועט, נושך וחתרני ברוח התקופה של אחרי מלחמת לבנון הראשונה. האלבום הקדים את זמנו ולכן לא עבד בזמן אמת. קורין הייתה יותר מדי חלוצה ופורצת דרך, יותר מדי דעתנית, והאוזן הישראלית לא הורגלה לסגנון חדשני שכזה. הופענו יחד בחו"ל, באמסטרדם, בברלין במקומות נוספים, ושם היא התקבלה יפה. אחרי שנתיים של הופעות נפרדו דרכינו".
המילים שלי, הקול שלה
במקביל לצאת האלבום, החלה אלאל ללמוד טכנאות קול. בסיום הקורס יצא תקליט ובו שלושה שירים בביצועה: "קבוצה ריקה", "דרך הכורכר" וגרסת כיסוי באנגלית לשירה "חיה בתוך קופסה" ("Mediterranean Girl"). במהלך הקלטות השירים פגשה את ערן צור, אז בסיסט בתחילת דרכו שלמד בבית הספר למוזיקה רימון.
"שלחו אותי מטעם רימון לנגן בס בהקלטה שלה של 'דרך הכורכר'", נזכר צור בהיכרותם. "היה לנו קליק מהרגע הראשון, וככה הרגשנו עד הרגע האחרון שלנו. אחרי שנתיים היא הזמינה אותי להצטרף ללהקת הליווי שלה בזמן שהוציאה את האלבום 'אנטארקטיקה', וזו הייתה העבודה המקצועית הראשונה שלי. כשקורין אוהבת מישהו, היא הבן אדם הכי כיפי בעולם. כיף לעבוד איתה, להסתובב איתה, לשוחח איתה. היא הייתה תומכת, קשובה ושמה לב למה שקורה איתך. ב-1991, כשהוצאתי עם להקת כרמלה גרוס ואגנר את אלבום הבכורה 'פרח שחור', קורין וברי סחרוף הפיקו אותנו מוזיקלית. היינו חבורת בנים עם אגו מנופח, וקורין ידעה לפשר בינינו. היא הייתה האמא של הפרויקט, הראשונה ששמעה את שירי האלבום ברמת הסקיצות".
צאת האלבום "אנטארקטיקה" ב-1989, בהפקתה המוזיקלית של רביץ, בישר על פריצתה אל לב המיינסטרים הישראלי. האלבום זכה להצלחה מסחרית גדולה והגיע תוך שבועיים למעמד של אלבום זהב. אלאל העזה להפסיק לשיר באלבום זה עם ר' מתגלגלת כפי שהיה נהוג עד אז.
"השיר נכתב על אהבה שדעכה", כתבה גולדברג באתרה. "בהתחלה הייתי מאוהבת בו. אחרי שנה - פחות. אחרי שנתיים - עוד פחות. בסוף רק רציתי שילך. האם כמו שאין סוסים שמדברים עברית, כך אין התאהבויות שלא נגמרות? באותה תקופה עבדתי עם קורין. במשך שנתיים הייתי נפגשת איתה ומחפשת מילים. רציתי לשים בפיה מילים חדשות ורעננות אבל לא הצלחתי. אפילו לא שורה. התייאשתי. אמרתי לה: 'קורין, אני לא מוצאת אף מילה בעברית לאלבום שלך'. ואז, כשהשמעתי לה בטלפון את המילים של 'אנטארקטיקה', באותו לילה היא כבר שרה לי אותו בטלפון. השיר פרץ את המחסום, ואחריו זרם החוצה כל האלבום שאותו הפיקה יהודית רביץ, ובו, לראשונה, קורין שרה בסולם גבוה יותר מזה שבו היא שרה עד אז".
אלאל בחרה להקליט את השירים הללו על אף היותם פוליטיים, בתקופה שבה זמרות השתדלו להתרחק משירי מחאה. "קורין ידעה מה היא רוצה", מסביר גולדברג. "היא הרגישה את השירים, ראתה תמונות והריחה ריחות וטעמים שיוצאים מתוך השיר, וההרגשה הזו באה לידי ביטוי במנגינות שלה. היא מכניסה אותך, דרך הצלילים, לאווירה של השיר מהרגע הראשון, וגורמת לך גם לחייך על הדרך. היא ידעה לחבר בין המילים למנגינות בצורה מדויקת ומושלמת, ונתנה לכל שיר את הצבע הייחודי לו. שיתוף הפעולה בינינו נמשך לאורך כל השנים. היא הייתה מכנה אותי 'החברה הטובה שלה', היא גם כתבה הרבה בעזרתי, בעידודי ויחד איתי. היו ימים שהיא הייתה מגיעה אליי, הייתי מכין לשנינו ערימת דפים ועטים, ופשוט היינו כותבים שעה שלמה".
בחזרה לשפת האם
ב-1990 סגרה אלאל מעגל כשהעלתה את המופע "שפת אימי", שיצא גם בתקליט, ובו ביצעה שירים צרפתיים שתרגם מנור לצד שירים שמנור כתב והיא הלחינה. "אהוד מאוד אהב את קורין", מספרת פוקס-מנור. "הם ישבו שעות על גבי שעות כדי ליצור את השירים למופע ולאלבום. אמא של קורין הייתה מבשלת לנו חמין תוניסאי, והחום המשפחתי של משפחת אלאל הדביק אותנו ונגע לליבנו".
"לא חשבתי שאהיה מסוגלת לשיר את השירים הללו", סיפרה אלאל ל"מעריב" ב-1990, עם עליית המופע. "תמיד התביישתי בשפת האם שלי, זה היה מין כתם כזה. כל הזמן ניסיתי להסתיר שאני יודעת צרפתית. אולי בגלל חבלי הקליטה הקשים שהיו לי. למרות שהמופע לא הצליח כמו שציפינו, אני לא מצטערת שעשיתי את הפרויקט הזה".
"זן נדיר" נחשב לאלבום המוכר והמצליח ביותר של אלאל, והתפרסמו מתוכו גם השירים "ימי הפרח והאהבה", "מעיין", "הוא כאן", "יוצאת אל החיים" ו"תאונה". "הלחנים שלי מגוונים מאוד באלבום הזה", סיפרה אלאל ל"מעריב" עם צאת האלבום. "אולי בגלל שבחרתי תשעה שירים של תשעה כותבי טקסטים מקשת מאוד מגוונת של סגנונות. ידעתי לאיזה כיוונים יהודית רוצה לקחת אותי באלבום, ולשם הלכנו".
"בדיוק הייתי אחרי 'זן נדיר' כשהחלטתי ללמוד גיטרה קלאסית אצל אגון קרטן, המורה הכי גדול לגיטרה בארץ וגם הכי מפחיד", סיפרה אלאל בריאיון ל"מעריב" ב-2017. "תמיד היו אנשים שחיכו בתור לשיעור שלהם. יום אחד ראיתי שם בחורה קטנה עם פוני קצר. לא הבנתי מה בחורה כל כך צעירה עושה אצלו. שאלתי אותה מה היא באה ללמוד, והיא ענתה 'ניצוח', והוסיפה שיש לה להקה ושהיא תשמח אם אבוא לראות אותן. אמרתי לעצמי שאני חייבת לשמוע אותן".
זוגיות שצלחה הכול
"קורין הייתה אחת מהאמהות של המוזיקה הישראלית. היא המציאה את הקול הנשי החדש. בהקלטות המוקדמות היא שרה גבוה, בקול צלול ויפה, כמו שהיה נהוג ובשלב מסוים היא החליטה לקרוא תיגר על השירה הסטנדרטית ולשיר בטון מחוספס. זה היה חדשני והיו שהרימו גבה, אבל היא פתחה את הדלת לז'אנר הזה. היא הייתה מאוד מלודיסטית והתחברה בצורה מושלמת לטקסטים שהלחינה וביצעה, עד כי בטוחים, בטעות, שהיא כתבה את הטקסטים של כל השירים שלה".
בטקס הלווייתה של אלאל, תיארה רותי את האם המסורה שהייתה: "לכמה הצגות הלכת עם הכיתות של הילדים, כמה ימי פעילות, טיולים כהורה מלווה, היית לוקחת את הילדים לים או לספארי כדי שיהיה לי קצת זמן לעצמי. ועם כל זה כל הזמן יצרת. וככל שהתקרבת לאמת הפנימית שלך, כך הלכת והזדככת, חיית את החיים מתוך התקדשות אמיתית. לא סתם כל מי שפגש בך הרגיש שפגש מלאך".
"עד היום, בכל מיני מקומות שאני מלמד בהם כתיבה, תלמידים ותלמידות שלי מצהירים כבר בפגישה הראשונה אם הם גייז או לסביות, מה שבתקופה שהכרתי את קורין היה מעין וטו חברתי", מציין גולדברג. "היום כל בחורה מצהירה על עצמה בגאווה כזו, ואת המהפכה הזו קורין עשתה בתרבות הישראלית. היא הייתה פורצת דרך גם בהקשר הזה".
פגישה עם אלוהים
ב-2009 הפתיעה את קהל מעריציה כשהשתתפה ב"האח הגדול VIP" והגיעה למקום החמישי. לימים סיפרה שהשתתפותה בתוכנית הפגישה אותה עם אלוהים ועם היהדות. "התחלתי לקרוא שם תהילים, כי בערבים לא היה מה לעשות, וכשחזרתי הביתה המשכתי להכיר את אלוהים, התחלתי להכיר את כל היהדות - משום מקום", סיפרה בריאיון ל"ידיעות אחרונות". ב-2015 הוציאה את אלבומה "קהלת", שכלל רצועה אחת בלבד שהוקדשה כולה למגילת קהלת.
לצד הקריירה המשגשגת, אלאל ניהלה לאורך השנים מאבק עיקש עם בעיות בריאות שליוו אותה עוד משחר נעוריה. עד סוף שנות ה-20 לחייה התמודדה עם בולימיה נרבוזה שלוותה באובדנות; בשנות ה-80 אובחנה עם אפילפסיה, וכן עם דלקת גידים חריפה, שמנעה ממנה לנגן בתקופה מסוימת; בשנות ה-2000 נאבקה בסרטן השד ובתסחיף ריאתי, שנגרם עקב עישון כבד; וביולי 2023 חשפה בתקשורת כי חלתה בסרטן הלבלב.
"ב-2022 ריכזתי פרויקט בירושלים, המביא אומנים להעביר סדנאות למוזיקאים בנושא יצירה מקורית בהשראת המקורות", מספר ולדמן. "פניתי לקורין והיא הסכימה להשתתף, רק אם נאפשר לה להעביר סדנה על 'קהלת'. במהלך הפרויקט נוצר קשר בין קורין לביני. כשהספר של אבי היה בשלב הטיוטה, הראיתי אותו לקורין, רק כדי לשמוע את דעתה, לא מתוך מחשבה שהיא תלחין את השירים. קורין, שנתקלה בטקסטים, התרגשה. היא אמרה שבעיניה הטקסטים הם 'התהילים של ימינו' וביקשה רשות להלחין אותם. כמובן שהסכמתי. עברה חצי שנה ולא שמעתי ממנה, אז חשבתי שהיא החליטה להניח את זה בצד. פתאום, ב-2023 אני מקבל ממנה טלפון והיא אומרת לי: 'אני רוצה שנעבוד על השירים ביחד'".
הם נהגו להיפגש פעם בשבוע כדי לעבוד על השירים. "התרגשתי שקורין ביקשה שנעבוד ביחד", מציין ולדמן. "היא אמרה: 'אני צריכה אותך שתסביר לי כל מילה, ואתה צריך אותי כדי להרחיק אותך קצת מהטקסטים של אבא שלך'. זה היה מדהים לראות איך אין לה טיפה של אגו. היא הייתה פתוחה לגמרי לשיתופי פעולה, נתנה מקום לדור הצעיר, וידעה להיות גם מורה, גם תלמידה וגם שותפה. היא הייתה דייקנית, לומדת בלי סוף וכל הזמן בתנועה. כשהיא נכנסה לעבודה, המחלה שלה לא נכחה בחדר. אחרי שהיא עברה את הניתוח הראשון כמעט לא דיברנו, ואז היא הזמינה אותי לבית החולים. הגעתי והיא מייד אמרה לי: 'תשלוף את המחשב, בוא נתקדם עם האלבום'. אפילו שם, מחוברת למכשירים, כשכבר לא יכלה לעמוד על במה וימיה היו ספורים, היא שאלה אותי איך תיראה עטיפת הסינגל. זו הייתה קורין - עד הנשימה האחרונה בתוך היצירה".
התרעות פיקוד העורף