קשה ולא צריך לתחם את השיר החדש לז'אנר מסוים כי הוא מאוד אקלקטי וייחודי, מוזיקה שכתובה כמעט כמו לפצועים מרגש. היא מביאה איתה קול סינמטי ועמוק, כמעט מהפנט, שצף ומתנגש על גבול השבירה, והשיר החדש ממשיך לשאת את המוטיב שמלווה את סנואו לאורך הדרך: החיפוש אחר האהבה הבוגרת, זו שמכירה בכאב ובאכזבה, אבל עדיין בוחרת תקווה. יש כאן מפגש בין פגיעוּת לביטחון, בין טון דרמטי לרכות כמעט מינימליסטית - שילוב שמייצר את הייחוד שלה.
המוזיקליות בשיר מבוססת על פרפקציוניזם נקי: הפקה עדינה אך עמוסה בשכבות רגש, קול שמרחף בין לוחש למרוסק, והחלטה אמנותית מעניינת להשאיר את ההוק הקולי כמעט "רעב", כמו עוד רגע יתפרץ. הבחירה להשאיר את הכלים מאופקים מאפשרת לטקסט לבלוט ולספר את הסיפור - סיפור שמחלק את עצמו לשני חלקים: החורבן וההשלמה. כשהיא שרה "Fool Me Once, Fool Me Twice, By The Third Time I'll Be Ice" הוא בעצם שרה פואיטיקה של גבול. בעולם שמתפרק מזוגיות למיליוני חלקים, סנואו מביאה כאן סוג של וידוי.
"השיר נכתב מתוך זיכרון של אהבה שחוויתי שהייתה קסומה ובוערת, אבל גם בלתי אפשרית", מספרת סנואו. "הוא פשוטו כמשמעו, הפסקול שלי ללב שנשבר, ברגע של אמת, כשאהבה נגמרת. הוא מדבר על הרגע שהוא הסוף, ויודעים שזה הזמן לשחרר, אבל עדיין שומרים מקום קטן בלב, ברית שקטה, שאולי יום אחד במקום אחר, בזמן אחר, הדבר הזה יוכל להתקיים.
הקליפ צולם בזמן השהות שלי בפריז מוקדם יותר השנה, על ידי Sandro Zef, סינמוגרף מדהים ורגיש. הרעיון היה טייק אחד, אני מול מראה, כמו שבפרידה אדם נשאר מול עצמו ורגשותיו, ואף אחד לא יכול לשאת עבורו את הקושי הזה.
בקליפ אני שרה לאהוב שכבר לא נמצא. אני מציירת על פני את הכאב שלי בצורה היחידה שאני מצליחה, כי ברגע הזה אני לא מצליחה להתארגן ולצאת יפה לעולם. כי באותו הרגע, כל מה שאני מצליחה לעשות זה לתת לכאב מקום".
ראיתי מוזיקה בחללים שונים נוגעת עמוק באנשים ומשנה להם את התודעה, ממוזיקת טכנו במועדונים באמצע הלילה ועד שירה מקודשת ביער בשקיעה. ראיתי הכל, חוויתי הכל והכל הולך איתי. ברגע שיש כנות ביצירה, יש לזה מקום בעולם שלי.
בתור ילדה אהבתי תמיד רוק, ישראלי ובינלאומי, ומוזיקת פאנק. בהמשך נפתחתי להמון ז'אנרים של מוזיקה אלקטרונית. היום הפלייליסט שלי נע בין פופ לאלקטרוני, למוזיקה קלאסית, לג'אז ולרוקנרול. אני אוהבת את הכי טוב בכל ז'אנר".
בעיניי, בהאזנה חוזרת ונשנית, אני מוצא ב-"How To Break A Heart" שיר על מחזוריות של הרס והחלמה: על הפעם שבה מבינים שהאהבה אינה נעלמת בבת אחת, אלא מתפוגגת שכבה אחר שכבה עד שנשארים עם שקט. יש יופי בבחירה של סנואו לא להאשים, לא לצעוק, אלא לתאר את הרגע הפנימי שבו מבינים שאולי "זה בסדר" להמשיך הלאה. זהו טקסט של אישה שמכירה את עצמה, ויודעת לתמלל כאב בלי להתבכיין עליו. היא מייצרת אמירה על עצמאות - לא מתוך כוחנות, אלא מתוך השלמה עמוקה.
מבחינה ביצועית, סנואו מפגינה כאן קול בעל איכויות בינלאומיות מובהקות - מלטף וחותך, חם ומדויק, עם חתימה אישית שקל לזהות. זהו מסוג הקולות שנשמעים טבעי בתוך פלייליסט עולמי: בין בנקס, לנה דל ריי ופיבר ריי, סנואו שולטת ברגיסטר הרגשי שלה היטב, ויודעת לנווט בין פשטות למורכבות. גם מי שמכיר את שיריה הקודמים, כמו "Someone Else's Man", יכול לזהות שמדובר ביוצרת שעברה התבגרות אמנותית בולטת - כזו שלא מפחדת להישיר מבט אל המקומות החלשים באמת.
"How To Break A Heart" מצליח להיות גם שיר פרידה, גם שיר זיכרון, וגם שיר שיקום. זוהי בלדה שהכוח שלה נמצא במינימליזם, אך האפקט – אדיר. לארה סנואו מתקרבת בצעדים מהירים לפריצה הבינלאומית שכולם מהמרים עליה: יש לה חומרים, יש לה שפה אמנותית ברורה, ובעיקר – יש לה אמת. האלבום המתקרב צפוי להמשיך את הקו הזה ולהביא אותה לקהל רחב בהרבה. עד אז, השיר החדש שלה מוכיח שוב: לפעמים ללב שבור יש צליל יפה יותר משל לב שלם.
סנואו היא זמרת, יוצרת ומפיקה מוזיקלית, היוצרת כהגדרתה ארט-פופ מלנכולי סינמטי ואינטימי. בשנת 2020 שחררה את EP הבכורה "Delete Forever", שגרף מאות אלפי האזנות ברשתות הסטרימינג השונות. "How To Break A Heart" הוא הסינגל השלישי מתוך אלבום הבכורה שלה, העתיד לצאת בשנה הבאה ובו שיתופי פעולה עם מפיקים מוערכים כמו סאן טיילור, רועי אביטל (Garden City Movement) וגילברט ברויד.
"אני שרה וכותבת שירים מאז שאני זוכרת את עצמי ומבחינתי לא הייתה אופציה אחרת", מספרת סנואו בגילוי לב. "אני תמיד אומרת שהמוזיקה היא גם ברכה וגם קללה, כי לא בחרתי בזה. מבחינתי הגעתי לעולם הזה בשביל ליצור, אז לא באמת הייתה לי ברירה אחרת".
אבל עם זאת, מאז המלחמה משהו קצת השתנה, וכתבתי שני שירים ראשונים בעברית. אני עוד לא יודעת מה אעשה איתם, בינתיים הם שוכבים במגירה ומחכים לרגע שלהם".
אני לקראת סיום עבודה על האלבום המלא הראשון שלי, ובמקביל עובדת על הרבה שיתופי פעולה עם אמנים מדהימים מכל מיני ז'אנרים. חלק מהדברים כבר בחוץ, כמו שיתוף הפעולה שלי עם רועי אביטל "Make You Stay", וחלקם יראו אור בשנה הבאה.
אני חושבת שמה שהקורונה שברה בי, המלחמה החזירה לי: את האש של היצירה שבוערת וחייבת לצאת החוצה, וההבנה שזה מה שאני רוצה לעשות בכל יום".
ההופעה האחרונה שלי הייתה ב"כולי עלמא" בערב שאני הפקתי. האירוע המשיך לתקלוטים של חברים שלי, ובמהלך הערב חברה קרובה ואמנית מדהימה, YuvalZ, הציגה תערוכה שלה. זה הרגיש כמו ערב שבו מוזיקה, אמנות וחברות נפגשים".
התרעות פיקוד העורף