מסתבר שפרל-צדוק לא הגיעה באקראי להלחנת היצירה. "זה בעקבות מקרה אישי לפני הרבה זמן, שבו הרגשתי שפגעו בי בצורה משמעותית ואף אחד לא עזר לי להשמיע את הקול שלי", היא מספרת. "היצירה באה להעניק קול לדינה, שקולה איננה נשמע בסיפור התנ"כי".
פרל-צדוק גדלה בקרית-אונו במשפחה עם שורשים תימניים מצד אביה ועם שורשים טוניסאיים מצד אמה. "אבי גדל בבית דתי בעוד שאמי גדלה בבית מסורתי והתחזקה באמונתה", היא מעידה. "למעשה, הושפעתי משתי התרבויות ומבליל השפות שהושמעו בבית - צרפתית, תימנית, ערבית ועברית, כמובן. אני זוכרת את סבא שלי וחבריו שרים יחדיו משירי הדיוואן התימני ושותים אלכוהול אחרי כל פיוט, בעוד עם סבתא היינו רוקדים לצלילי הקלטות של ציון גולן".
אחרי שהשתחררה, למדה פרל-צדוק במגמת ג'ז ברימון ובמקביל היא למדה במכללת לוינסקי לתואר בחינוך מוזיקלי ובניצוח על מקהלות. "התחברתי פחות לאינטנסיביות של עולם הביצוע עם התחרותיות שבו", היא מציינת. "לצד שיעורי הלחנה בלוינסקי מהמלחינה הגר קדימה וברימון - מעודד זהבי ברימון,לימדתי במגמות מוזיקה בתיכונים. כעת, אני בשנה הרביעית ללימודיי באוניברסיטת פיטסבורג, שם אני לפני סיום הדוקטורט שלי".
התרעות פיקוד העורף