בלב האלבום עומדים טקסטים כנים, חכמים ומדויקים, שממזגים בין התבוננות פנימית להומור עצמי. שירים כמו "להתקדם הלאה" ו"מילה של גבר" מציגים כתיבה שמסרבת לדרמה מיותרת, אך מצליחה לגעת במקומות רגישים של זהות, גבריות, זמן וחשבון נפש. זהבי כותב מתוך מודעות לעצמו ולדימוי הציבורי שלו, ומשתמש בו כחומר גלם, לא כמסכה. גם הבחירה לשלב שירים באנגלית אינה אקראית - היא משקפת רצון לפשטות, לפתיחות ולמסר שאינו מוגבל לשפה או לטריטוריה.
השיר "קומי אורי", שיצא כבר באביב האחרון, מתפקד כנקודת סיום טבעית למסע האלבומי. הוא מחבר בין הרוחניות לבין האורבניות, בין תפילה אישית לתנועה קדימה, ומותיר את המאזין עם תחושת השלמה ולא סגירה מוחלטת. גם ההשקה החיה במספרת "גרומן" בנחלת בנימין בתל אביב מדגישה את אחד היתרונות הבולטים של זהבי: הנוכחות הבימתית. כאן ניכר הפער לטובתו בין מי שחי שנים על במה ומשחק מול קהל, לבין מוזיקאים צעירים שעדיין לומדים את המרחב.
בסיכומו של דבר, "תור זהבי", הוא אלבום ביכורים מרשים, לא מתנצל ולא מתחנף, שמציג אמן שמודע למקומו אך לא כבול אליו. זהו מסע מוזיקלי שמחבר בין מסכים לבמות, בין ביוגרפיה אישית לחזון אמנותי, ובין רגאיי, יהדות ותרבות מקומית עכשווית. עוז זהבי לא מנסה להמציא את עצמו מחדש - הוא פשוט מאפשר לעצמו להיות מי שהוא באמת, ומגלה שבדיוק שם נמצאת המוזיקה החזקה ביותר שלו.
התרעות פיקוד העורף