"לא אהבנו את השיר", מגלה נץ. "אחרי כמה שבועות סיימנו את ההקלטות, התחבקנו וחזרנו הביתה. אחרי יומיים לואי להב צלצל ואמר: 'צריך לחזור לאולפן. חברת התקליטים עלתה על זה שלא הקלטנו את "שלל שרב", והיא מתעקשת עליו'. התבאסנו, אבל חזרנו לאולפן. לואי הגיע עצבני, גידי הגיע עצבני, ואז לואי אמר לי: 'אני יוצא עם גידי לדשא כדי לעבוד איתו שישיר כמו שאני רוצה. בינתיים אני רוצה שתעשה משהו עם השיר הזה'".
נץ נשאר לבדו באולפן. "שמעתי את הקלטת של פוליקר עם השיר הזה, שהיה במקצב יווני", הוא נזכר. "החלטתי ברגע לשנות מאקורד פשוט לאקורד מורכב יותר, להאט את הקצב, ולהוסיף את הפראזה שפותחת את השיר. כשזה עבד לי אמרתי לעצמי 'אמא, יש לי משהו ביד'. החלטתי לעשות את כל השיר ככה".
עוד לפני שהתחילו ההקלטות, להב הזמין את נץ לפגישה עם גוב. "הוא רצה שאדאג לזה שהפתיח של השירים יהיה כל כך ברור, שכששאר הנגנים יבואו, לא יהיה צורך להסביר להם איך לנגן. אלוהים היה לצידי, וכך היה", מספר נץ.
בסטקייה עם זוהר
נץ, מהגיטריסטים המשפיעים ופורצי הדרך במוזיקה הישראלית, מחזיק בקריירה של יותר מ-50 שנה, שבמהלכה הטביע את חותמו בעשרות אלבומים וקלאסיקות. עכשיו הוא החליט לשים את עצמו במרכז ולהעלות מופע חדש בשם "נץ מנגן אגדות", שבמסגרתו הוא משלב בין שירים אייקוניים לסיפורים שמאחוריהם, בעיבודים מיוחדים שלו ושל להקתו.
מדי פעם היינו פוגשים את זוהר ארגוב, שהיה חבר של שימי. זוהר עוד לא התפרסם אז, אבל כבר הופיע פה ושם במועדונים. הוא היה מאוד חביב, מנומס, בחור תמים ומתוק. היינו מדברים המון, צוחקים ושותים. הוא מאוד אהב בירות. בהמשך, כשזוהר ושימי הופיעו יחד על במות, זוהר היה מבקש ממני לתת קטע סולו גיטרה של רוק'נרול. הוא היה עף על זה.
לפני ההופעות המשותפות שלהם, זוהר היה מכין בעצמו את כרזות הפרסומת. הוא היה כותב עליי 'ג'ימי הנדריקס הישראלי'. טוב, הייתי מנגן עם כל המניירות והדאווינים. נגינה כשהגיטרה מאחורי הגב ונגינה עם השיניים. זה היה שוס. הייתה לזוהר ולי ידידות עמוקה. לימים, כשהוא התפרסם כבר, לפעמים הוא היה פוגש אותי ברחוב, עוצר את המרצדס שלו ומזמין אותי לעלות אליו לדירה בשינקין בתל אביב לקפה. לא יצא לי לנגן באלבומים שלו, אבל תמיד אזכור אותו לטובה".
לומד להיות מקצוען
אל הגיטרה התגלגל נץ בדרך מקרית לגמרי. "אבי המאמץ השתתף בהגרלה של מגן דוד אדום וקיווה להרוויח בה אוטו. הוא לא זכה באוטו אבל קיבל פרס ניחומים, גיטרה קטנה", הוא מספר. "לא היה לו מה לעשות עם הגיטרה אז הוא הביא לי אותה. הייתי בן 9 וחצי אז. ניסיתי קצת לנגן עליה אבל לא התלהבתי ולא היה לי ממי ללמוד. שמתי אותה בצד".
אחרי יומיים, עם חום גבוה שהשאיר אותו בבית, חולה ומשועמם, נץ לקח את הגיטרה ליד והתחיל להזיז את האצבעות על המיתרים. "הבנתי שאם אני מזיז את האצבע ממקום למקום, הצליל משתנה", הוא מספר. "לא עזבתי את הגיטרה באותו יום, ועד הערב כבר ניגנתי כמה שירים על מיתר אחד".
תוך חודשיים, הוא מספר, כבר היה טוב יותר מגבי, החבר שלימד אותו לנגן: "עבורי הגיטרה הייתה כלי חברותי: לא הייתי החתיך של הכיתה, לא שיחקתי כדורגל, גיטרה הייתה הדרך לגרום למלכת הכיתה לשים לב אליי".
בגיל 15 נשר מהלימודים: "ההורים ראו שאני לא משקיע בלימודים, לא מוציא ציונים טובים ורק המוזיקה מעניינת אותי, אז הם לקחו אותי לפסיכולוגית. היא אמרה להם לתת לי להגשים את החלום המוזיקלי".
כדי לפרנס את עצמו החל נץ לעבוד בחנות כלי הנגינה זומרפלד בתל אביב, שהייתה חנות המוזיקה הגדולה בארץ. "אבא שלי שמע שבזומרפלד מחפשים נער למשרה של שש שעות ביום, אז הוא סידר לי ריאיון עבודה. הייתי לוקח בכל יום שני אוטובוסים מרחובות לתל אביב ובחזרה.
על גדות התעלה
עם שחרורו ב-1978 נסע נץ להולנד כדי להקים להקה עם חברו מימי הנשמה החשמלית עמי עיני. "רצינו להקים שם להקת רוק, אבל מהר מאוד עמי יצא מהתמונה", הוא מספר. "חברתי לאילן וייל והקמנו הרכב. במשך שנה הופענו והתחלנו להתפרסם. אילן היה מנגן בגיטרה אקוסטית ואני בגיטרה חשמלית. הקהל ההולנדי לא היה רגיל לטמפרמנט שלנו. היינו עולים על שולחנות, הייתי מנגן עם השיניים, זה הלהיב אותם".
אבל אז החלטה של הרשויות בהולנד קטעה את החלום: "בעל הדירה שבה התגוררתי בהולנד התלהב מהעובדה שאני מוזיקאי, וסידר לי אודישן בלהקת הרוק ההולנדית המצליחה Earth & Fire (שידועה בלהיטה "Memories" מ-1972 - ד"פ). התמודדתי מול 70 גיטריסטים גרמנים, צרפתים והולנדים והתקבלתי. אבל אז משרד הפנים ההולנדי הודיע שהוא לא מוכן שגיטריסט ישראלי, בלי אישור עבודה, יצטרף ללהקה, ואיים שהלהקה תוחרם אם יקבלו אדם שהוא לא תושב הולנד. זה לא היה בקטע גזעני. בכל מקרה, אילן ואני המשכנו להופיע".
ב-1984 השתתף נץ בהקלטה הרשמית הראשונה שלו כשניגן ושר קולות ליווי באלבום הסולו השני של סנדרסון "חף מפשע", שממנו הצליחו "חושב עלייך", "שיר רועים" ו"מה הדאווין שלך?". האחרון לא נכלל באלבום בהתחלה: "סנדרסון כתב את השיר הזה על המשפט 'מה הדאווין שלך?', כלומר 'למה את מתנהגת ככה?' או 'למה את תופסת תחת?'. אני והנגנים עשינו מזה קטע קצת מזרחי, יווני. ניגנתי את הקטע היווני ושרתי את הקול השני, וזה נהיה להיט ענק". בעקבות הצלחת השיר הוא נכלל בהדפסות הבאות של האלבום.
אחרי סנדרסון הצטרף נץ לאגדת רוק נוספת, שלום חנוך, שהעלה ב-1986 את סיבוב ההופעות המצליח ביותר שלו עם שירי האלבום "מחכים למשיח". "זה היה היסטרי", הוא מתאר. "כנער הייתי נוסע באוטובוסים מרחובות כדי לראות את שלום מופיע ב'ליל אהבה בצמח'. הוא היה אחד האלילים שלי, אז לעבוד איתו היה הגשמת חלום עבורי. מעבר לזה, העבודה איתו הציבה אותי במקום גבוה בתעשייה. בהופעה הראשונה שלי איתו, הגיעה משאית מלאה בחברים שלי מרחובות לראות אותי מנגן. ראו בי הצלחה של העיר. שלום הרעיף ועדיין מרעיף עליי אהבה. הוא זה שהמליץ ללואי להב לקחת אותי לעבוד על האלבום 'דרך ארץ' עם גידי גוב".
בקריירה של נץ, דבר הוביל לדבר. מסנדרסון לחנוך, מחנוך לגוב ומגוב ליהודית רביץ. הוא הוזמן לנגן איתה בהקלטות אלבומה החמישי "באה מאהבה", וטביעת מיתרו מתבטאת בין היתר בסולואים ב"באה מאהבה", "שבתות וחגים" ו"רחבת הריקודים". "יהודית המדהימה עלתה על הפלוסים של כל נגן וידעה להשתמש ביתרונות של כל אחד מהם לטובת האלבום שלה", הוא אומר. "היא נתנה לי לעוף ב'באה מאהבה', וזה היה להיט מטורף".
משפחה שכזאת
האלבום הראשון הצליח יחסית, אבל התקופה הייתה קשה. "התגרשתי, נכנסתי למשבר בחיי האישיים והתחלתי ללמד גיטרה כדי להתפרנס", הוא מספר. "בין לבין הוזמנתי לנגן בפרויקטים נוספים, אז בשלב מסוים זנחתי את הרצון להיות זמר והפסקתי לכתוב ולהלחין שירים".
"התחלתי לנגן איתם כשנשקתי לגיל 50", הוא אומר. "פתאום קהל צעיר של ילדים וצעירים גילה אותי. זה היה מטורף. לכל מקום שאליו הגענו בעולם הכירו אותנו והעריצו את המוזיקה", הוא מספר. "אני עדיין מופיע עם ההרכב, אבל בשנים האחרונות בעיקר בארץ ופחות בחו"ל, כי אני עייף מהנסיעות. אין לי כוח כבר לנסוע ללילה בטוקיו, ומשם ללילה בגרמניה ואז הלאה. העבודה עם אינפקטד מאשרום השאירה אותי במרכז העניינים בתעשיית המוזיקה ושמרה אותי רלוונטי גם לדורות הבאים".
המופע רץ בהצלחה עד 2020, אז הגיעה הקורונה: "בקורונה הציעו לי להעלות מופע קאברים, אבל לא נדלקתי על זה. חיכיתי שהקורונה תסתיים, וכשהיא נגמרה, התחלתי לגלגל בראש את הרעיון למופע שעכשיו יוצא לאור. איך אומרים? כל עכבה לטובה".
התרעות פיקוד העורף