בעיקרון, בא לי להתחיל ולסיים את הטור הזה עם אמירה אחת: לכו עכשיו להקשיב לאלבום הלייב החדש של "הפיל הכחול". כן, גם אם אתם לא מעריצים. כן, גם אם לא שמעתם עליהם בחיים. כן, גם אם אין לכם מושג על מי אני מדברת. מובטחת לכם חוויה שאין עבורה מספיק מילים כדי להגדיר מה היא, וגם אם אכתוב אלפי מילים - לא אצליח להסביר.
איך אני יודעת? כי האזנתי לאלבום פעמיים. פעם אחת לפני שבוע, ופעם אחת כעת, בזמן כתיבת הביקורת-הלא-ביקורתית הזאת. בשתי הפעמים לא הצלחתי להשלים משפט שלם בכתיבה כי הייתי חייבת לעצור לשיר, או לבכות, או לצחוק, או להיזכר בהופעה המדהימה שהייתה אי-אז, ממש יום לפני שהאיראנים תקפו. הופעה שבה חגגו 20 שנה ללהקה האגדית הזו, ש"יסמין" הוא כבר מזמן לא השיר היחידי שיש לה להציע (ושלא מופיע באלבום לייב - גם כשהוא בוצע באופן יפהפה בהופעה).
סיבה נוספת להאזין - מדובר באחלה הכנה להופעה החוזרת שתהיה במוצאי שבת הקרובים. אין לי מושג מה הלהקה מתכננת, יודעת בוודאות שעוברים חוויה רגשית. פשוט כך. ההופעה, וגם האלבום לייב בהתאם לכך, בנויים באופן הדוק. הם מכניסה אותך ישר לאירוע, תופסים מהבטן ומושכים פנימה.
בהופעה, אטיה סיפר שסחרוף סידר להם להקליט באולפן בתל אביב, וכשהגיעו לבניין עם רכב מיוחד - גילו שמדובר בקומה חמישית ללא מעלית. הם הסתכלו אחד על השני והיה להם ברור - הם הולכים על זה. כל אחד מחברי הלהקה סחב את לירון מהרגל, ומהיד מהרגל והיד השנייה - וכך הם עלו חמש קומות עד שהגיעו לאולפן.
כשבנאי עלה, הוא סיפר איך הבן שלו היה מאזין ל"הפיל הכחול" בתקופת משבר שעבר. לירון הסביר עד כמה זו סגירת מעגל עבורם, והוסיף את הסטטיסטיקה שהוא גילה - רוב המאזינים ל"פיל" מקשיבים למוזיקה בשעות הקטנות של הלילה. באותו הקשר, כהמלצה - גם האלבום החדש נשמע מעולה בין 2 ל-3 בבוקר.
בנוגע לביצועים - השיר "לוויתן" עם אביתר בנאי מעולה. איכשהו, הפיל הצליחו להוציא מבנאי, אמן שפועל כבר עשרות שנים בישראל, גוון קול אחר שכל-כך מתאים לו. "לילה כיום יאיר" גם הוא היה מדהים. הביצוע עם ברי ל"בורות" טוב גם הוא, אבל הייתי מעדיפה בהרבה לו היו מבצעים יחד את "פקיד החלומות" - שהיה מסתנכרן מעולה עם קולו המחוספס של ברי. כך או כך, לא אשכח את החיוך הילדי של חברי הלהקה, ובעיקר הגיטריסטים, כשברי ביצע איתם סולו גיטרה. היה להם זיק בעיניים, ובשני המקרים - עם בנאי וגם עם סחרוף - עשה רושם שמדובר בחברים שנפגשים באיזה חדר מוזיקה לנגן, ואנחנו צפינו, מהסיבה הפשוטה שהם ניגנו בגובה העיניים זה עם זה.
"שיר לי", מהפייבוריטים, גם בהופעה וגם באלבום לייב לוקח לו רגע. עבודה מעולה בבניית המתח, והלופים של הפסנתר שחוזר על עצמו לאט לאט בהתחלה, משמש קרקע מעולה לבניית השיר. בשלב מסוים, ככל שהשיר הולך ועולה, גם הקול של הקהל הולך ועולה. כנראה שאין תחליף לזה. גם בבית וגם בהופעה, הקול של אטיה הופך רועם וחודר ללב, ואי אפשר שלא לשיר איתו. שיר לצרוח בחדר. מודה, בחלק האחרון דווקא הגרסה שאינה לייב תופס הרבה יותר.
בשיר "רוץ", הפיל עשו טוויסט מיוחד. כלי הנגינה, נדמה לי מנדולינה, נותן איזו קלילות שאין לה את אותו הנפח באולפן ההקלטות. מתווסף אליו גם הכינור שנכנס רגע לאחר הפתיחה, וגם בלייב וגם בהאזנה לאחר מכן נעשה חסד לשיר שלא נעשה לו באולפן. משהו באותנטיות, אולי באינסטרומנטליים הנוספים, מוסיף עומק אחר. גם סולו התופים שבהופעה היה נראה לא קשור, זורם כאן יחסית ומשתלב יפהפה עם המנדולינה שחוזרת. השיר כולו נועד כדי לשחק עם המוזיקה, והפיל עשו את זה טוב. התלהבות הקהל ברקע (איזה מטורף זה ששומעים את זה באלבום!!) רק מוכיחה זאת.
שיר הסיום גם באלבום לייב וגם בהופעה, היה, איך לא, "הכל יהיה". המסורת של "הפיל" היא להעלות מהקהל אדם שחווה שנה לא פשוטה, ובדיוק כמו בקליפ - לזרוק לעברו דברים (צבע, פונפונים, מים, ועוד ועוד) תוך שהוא ממשיך לשיר. הפעם, באופן ספונטני (או שלא), היה זה גלעד, הסולן, שהתיישב באמצע לאחר שסיפר לקהל שאחיו נפטר. הוא סיפר על האדם שאחיו היה כמה מילים, סיפר שהיה רופא, סיפר מי הוא היה עבורו. לירון אמר לו להתיישב, כי הפעם תורו, ומשפחתו של גלעד עלתה איתו ונעמדה מאחוריו. האווירה באולם, שמרגישים אותה מעט גם בלייב, הייתה מצמררת. בסיום, בנו של גלעד לקח את המיקרופון והבהיר לקהל בנאום מרגש: החיים קצרים.
גם אחרי ההופעה וגם אחרי האלבום צריך רגע לעכל. המסע שעוברים נגמר, ואז חוזרים לחיים הרגילים. המזל היחידי הוא שאפשר לחוות את החוויה הזו שוב, בהאזנה נוספת לאלבום, וגם בהופעה שלהם במוצאי שבת הקרובים. אין ממליצה ממני.
התרעות פיקוד העורף