כשנולד בקזחסטן, לשם נמלטו הוריו מאוקראינה בתקופת השואה, עתיד היה השם המקורי שהם העניקו לו מתוך תקווה שהם יגיעו מתישהו לארץ-ישראל ובהמשך הפך לשם משפחתו. בן שבע היה כשראה בפעם האחרונה את אביו, שגויס לצבא האדום ונפל במלחמת העולם השנייה.
בפעם השנייה הוא נפצע כמילואימניק במלחמת ששת הימים, אב לארבעה, בעל תואר בהצטיינות בפסיכולוגיה. "זה קרה בפריצה לשער מנדלבאום, בירושלים, כשרסיס פגע בי בעיניים ובפרצוף", העיד.
"היה לי נער" היה בשעתו להיט-ענק, אך עתיד לא הכה בפטיש בעודו חם. הוא יצא בשליחות לארצות הברית מטעם תנועת "יהודה הצעיר". כששב ארצה, לא היה זה למשמרות, אלא למעגן-מיכאל, לאחר שאשתו סירבה לשוב לקיבוץ שלה. למרות זאת, "החשבתי תמיד את משמרות כבית האמיתי שלי עם האווירה המיוחדת ששררה בו".
עתיד ראה מקרוב את גיסו המפורסם מתקרב לדת, אבל לא נעשה דתי. "מאיר קרא באדיקות כל בוקר פרק בתנ"ך וגם התעמק בפרשת השבוע עם חבורה שהתאספה סביבו", סיפר עוד. אף בגילו המתקדם המשיך לעבוד בתנועה הקיבוצית כיועץ ארגוני ובמקביל אף התנייד בקיבוצו בין ענפי המדגה, השדה והנוי.
התרעות פיקוד העורף