הפתיחה עם השירים 'אהבה' וגם '15 דקות' הבהירה שהחומרים הללו לא קפאו בזמן אלא התבגרו יחד עם היוצר שלהם. אם בסוף שנות ה-90, השיר '15 דקות' היה בין המנבאים את תרבות הרגע, הרי שכיום הוא נשמע כמו תיאור מפוכח של המציאות. המוזיקה של אמדורסקי תמיד התכתבה עם הצליל הבריטי, מהסינת' פופ של "פט שופ בויז" ועד הדיוק המנוכר של "ניו אורדר", והוא עדיין מצליח לשמר את המתח שבין הצלילים המתכתיים ללב החשוף.
לקראת סוף המופע הוא בחר לבצע שיר חדש בשם "עד שירדו דמעות" שיצא רק לפני כשבועיים בליווי קליפ חדש בהפקתו ובבימויו. זה היה רגע שסימל שגם כאמן בעל 38 שנות פעילות, הוא לא מעוניין לנוח על זרי דפנה ולהפוך למוצג נוסטלגי ביום הולדתו. מיד אחר כך, בפתח השיר 'רכבת לצפון', נרשמה תקלה טכנית בסאונד של הגיטרה, אך אמדורסקי התעלה והמשיך את הביצוע בצורה מרשימה.
לסיכום אפשר להגיד שההופעה מומלצת לאוהבי הז'אנר ומתוכננות עוד שתי הופעות לאלבום הזה באמצע מרץ. ניכר שאמדורסקי הוא קודם כל מוזיקאי של עבודה קשה ודיוק, שלא התפשר על סאונד ואורחים מתאימים. המפגש איתו מחוץ לגבולות הפריים טיים עמד בציפיות של הקהל ועשה זאת מבלי להיכנע למלכודות של חנופה נוסטלגית. הוא הגיע אסוף וממוקד, והוכיח שאפשר לחגוג יצירה מ-1999 כשהיא עדיין חיה, פועמת ומסרבת לנוח.
התרעות פיקוד העורף