משהו גדול קורה למוזיקה הישראלית - וזה מתחיל כאן

"הרגשתי שאני באיזושהי בריחה מתמדת, ושאני רוצה לחזור לעצמי ולא ידעתי בדיוק איך. שם באמת הייתה יציאה למדבר, ממש כמו לאברהם - לך לך". הוא הוסיף: "לקח לי זמן להבין שאני לא מבין. עשיתי עבודה לא פשוטה על עצמי ברוך השם, שחררתי המון דברים והבנתי שמותר לי לחפש את הדרך שלי: בדרך שלי. כי אם אני מבקש את האמת בתוכי זה אומר להסכים לעבור גם דרך מקומות כואבים ואין בזה שום דבר פוטוגני ונעים, אבל זה אמיתי ושם יש חיים".

אלבום נקי ושלם

DORJ הפסיק לשיר באנגלית, הפסיק להתחרות. ההפסקה הזו, כמה שנים של שתיקה כמעט מוחלטת, היא זו שהולידה את "דיבור", האלבום שבו הוא מדבר בפעם הראשונה בעברית, ומספר את סיפורו לא באמצעות חיפוש אחר סאונד בינלאומי, אלא בשפה של נשמה. שתיקה שיצרה עולם שלם.

"ירדתי למחתרת", הוא מספר. "לא שיתפתי אף אחד בשירים מהאלבום במהלך היצירה. זה האלבום החמישי שלי, אבל גם הראשון שלי באיזשהו אופן מבחינתי כי הוא בעברית, בשפת הקודש והוא הכי מחובר ושלי. כמובן שאני רוצה שהוא יצליח, אבל אני בעיקר מקווה להצליח לגעת באנשים באמת, הרי מי שמקשיב/ה לא עסוק בך אלא באיפה השיר פוגש אותו/ה בהקשר של החיים שלו. אבל האושר האמיתי בא מזה מעצם שהוא קיים. הוא שלם. לא מושלם, שלם".

לחלוק חלל

ב"משיבת נפש" Dorj מבקש להחזיר לעצמו את הרוגע. השירה שלו רכה ומעט שבורה, מנגנת כמו נשימה. ההפקה קליטה והצלילים עוטפים אותו במדוייק ויוצרים אווירה של התקרקעות.
השיר "הלוואי" נוגע בליבה של ההתבודדות הברסלבית. זה שיר של חשבון נפש גלוי שבו Dorj מדבר עם הבורא ועם עצמו באותה נשימה. בין המילים הפשוטות "הלוואי" ו"בתוכי", הוא מצייר תחושה של רוך וכניעה, רגע שבו אדם עומד מול אלוהים עם רצון אמיתי לדבר ולפרוק ואין מילים.

"אמבולנס" מרגיש שיר מז'אנר אחר לגמרי עם הרהורים בליריקה וסאונד כל כך מיוחד באוזניים.
ב"רעותא דליבא" הוא מפתיע אחרת, פתאום מופיע סאונד אלקטרו־לטיני עם קצב שמזכיר רגאטון, קטע קצבי ומסעיר על רקע מילים שמתייחסות לנחמן ולבעל שם טוב. במקביל לשורה "קצת חמלה, קצת וויתור אני לוקח סיבוב לוקח איזה תור(ג'מן)", שורה שיש בה קריצה הומוריסיטית וגם אמת, זה רגע משוחרר ויצירתי שמראה עד כמה Dorj מוכן לקחת סיכונים ונזכר לא לקחת את זה ברצינות מדי, גם כשמדובר בטקסטים כבדי משקל.

ומה הסגנון בעצם?

כששאלתי את דורג' איך הוא מגדיר את הז'אנר שלו כרגע עצרתי בהיסוס לפני שסיימתי את השאלה, הוא צחק. "אני מבין למה עצרת רגע, זה קשה להגדיר", אמר. "אבל אם חייבים לשים לזה שם, זו מוזיקת נשמה. Soul. מושפעת מהמון עולמות, RnB, פופ ואפילו קצת מכל מה שעברתי בדרך".
 ואכן, זה בדיוק מה שמרגישים כששומעים את האלבום. הוא רוחני, אבל גם מודרני. אלגנטי, אבל לא מהודק מדי. יש בו קצב, אמונה ומרחב נשימה.

בשורה התחתונה

"דיבור" של Dorj הוא 39 דק' של אלבום נדיר בנוף המקומי, שמצליח לפרוץ את גבולות הפופ וה-RnB ולהכניס לתוכו אמת חדשה. יצירה שהיא אנטיתזה לתרבות ה"סטורי" והלייקים. לא יכולתי שלא לשים לב שיש בו בקשה כמוסה שמבקשת שתניחו את הציניות בצד ותסכימו, ולו לרגע, להיות פגיעים יחד איתו. ובעולם שבו כולם מנסים להיות חזקים, צודקים ומושלמים, הכנות השלמה של דורג' היא אולי הדבר הכי צלול שתשמעו השנה. "שמחתי לשחרר את הדבר הזה לעולם", הוא מסכם, והפעם הקול שלו יציב. "עצם זה שאני מחובר למי שאני, זו המתנה. זהו. אין, אף אחד לא מאשר אותך. אתה מאשר את עצמך".