בראיון שנתן רותם ל"הארץ" לאחרונה, הוצג האלבום כיצירה שנכתבה גם מתוך השבר הקולקטיבי וגם מתוך שבר רומנטי שחווה רותם במקביל. כשמקשיבים לאלבום, השברים בהחלט נוכחים, אבל באופן מעניין הם מתערבבים לגמרי, עד שלעיתים קשה להבחין על איזה מהם אנחנו מדברים עכשיו.
ועם זאת, ותודה על זה, רותם לא סותם את הגולל לגמרי על התקווה. בשיר החותם את האלבום הוא נאבק על"סיכוי אחרון" (כשם השיר), ובשיר הנושא, שהוא אולי גם שיא האלבום, הוא כותב כל כך נפלא שאין לי ברירה אלא לצטט פה את שני הבתים הראשונים. להנאתכם מה שנקרא, או לפחות לחצי נחמתכם:
התרעות פיקוד העורף