הנוסחה אכן עובדת. השירים קליטים, הרגש אותנטי, הקול משכנע. אך כאמירה אמנותית רחבה יותר, המיני-אלבום אינו חורג מגבולות המותג "אושר כהן". הוא מחזק אותו, משמר אותו, אולי אפילו מגן עליו בתקופה סוערת - אבל אינו מרחיב אותו. בתוך הרעש שמסביב, כהן בחר בלחישה מוכרת. זו בחירה מובנת, ואולי חכמה טקטית. השאלה שנותרת פתוחה היא האם באלבום המלא הבא הוא יעז גם לצעוק משהו חדש? ימים יגידו.