דודו טסה מצא שקט במקום שאף ישראלי לא מחפש | אבי כלילי

להקת שן: "ארץ רפאים"

אילני עינב: "אורגינל"

הסאונד באלבום הוא היפ-הופ שמתכתב עם האסתטיקה של אמצע שנות ה-90 עם סלנג והפקה של 2026: "אורגינל", "דיזיינה", "אילני לנצח", ו-"כלוב הזהב" הם להיטים בפוטנציה ובהאזנה ראשונה מרגישים שהיא קול בועט, עם ורסים המשלבים בין הדינמיות של הרפארית GloRilla, למתיקות המקצבים השבורים של PinkPantheress והשפעות הפקה מהראפר onoe caponoe.

הדבר שהכי ניתן לשמוע באלבום זה את האמת שלה ושהיא לא מתנצלת על היותה "פרא", השירים שלה הם משב רוח מרענן של כנות וסוואג מקומי שחסר כאן כל כך. היא מדברת על העבר ועל ההווה תוך שהיא יוצרת מציאות אלטרנטיבית שבה ישירות היא הנורמה ולא החריג. הביצוע שלה לאורך כל האלבום, מחוספס במקומות הנכונים, אישי ואינטימי מבלי להיות אובייס, או לחטוא באנוכיות יצירתית ונשמע כמו מי שיודעת בדיוק מה היא רוצה לומר ואיך לומר את זה, שווה לשים אוזן.

סינגלים שיצאו לאחרונה ולא יצאו לכם מהראש

הסינגל מציג את השניים במיטבם: גרוב מעניין שמקפיץ את האוזן עם השראות ממשחקי מחשב של הניינטיז, ראפ אקראי ומסקרן שמדבר על "מולקולות, ראש חציל, בשר במטחנה, משפחה, שפע ועל ריצה קדימה" עם ההפקה המלוטשת, אך חמה ששוחט אחראי עליה. אלבום משותף בהיפ-הופ בעברית מצליח כשיש כימיה אמיתית ולא רק תועלת משותפת. לפי הסינגל הזה, יש כאן את שניהם.