קודם כל, אני חושב שהיה פער מסוים בין הציפיות למה שקיבלנו, עוד טרם פורסם השיר. הבטיחו לנו שהשנה, אחרי שלל בלדות בשנים האחרונות, נבחר דווקא שיר קצבי. וכאן יש פאר מסוים: "מישל" הוא אמנם קצבי, אבל קצב דרמטי, לא מרים ומשמח במיוחד. אני, כמו רבים אחרים, ציפיתי ששיר קצבי יהיה כזה שמרים את האווירה, ו"מישל" הוא פשוט לא כזה. יש כאן דרמה, יש תשוקה, אבל שמחת חיים? פחות. לכן אלו שהבטיחו לנו שיר ששונה ב-180 מעלות מאלו ששלחנו בשנתיים האחרונות פשוט לא ממש לא דייקו.
מכאן אני חייב להתייחס לפיל שבחדר: בשיר "מישל" הצלחתי למצוא המון דברים יפים, אבל את ישראל לא מצאתי. מרביתו של השיר נכתב בשפה הצרפתית, לפחות 50% ממנו. אפילו הפזמון היפה והקליט יהיה כזה שמרבית הציבור בישראל בכלל לא יוכל לזמר. בכל זאת, כמות דוברי הצרפתית כאן לא גבוהה במיוחד. בשאר השיר קיבלנו עוד בערך 25% בעברית ועוד כ-20% באנגלית. זה הופך אותו לשיר די זר עבור האוזן שלי.
אנגלית בסוף היא שפה רשמית במדינת ישראל, שלא כמו צרפתית. ובגלל היחס הזה היו רגעים שבהם הרגשתי שיותר מתאים לשיר הזה לייצג את צרפת. אני מודה שצרפת הפכה למדינה שמאוד עוינת את ישראל בשנים האחרונות, ויש בזה גם תחושת חמיצות. הייתי שמח לשיר עם 50% עברית, ועוד 50% צרפתית, פחות בלגן ויותר ישראליות. למה להעמיס?
עוד דבר שאני מרגיש שיש פה הוא ניסיון לירות לכל הכיוונים. ההתחלה היפה והמרגשת מרגישה מאוד עומר אדם, הפזמון צרפתי-אוריינטלי-אנדלוסי, עם כינור יפה ודומיננטי, שלוש שפות בשימוש לא מאוד מאוזן, וקצב שהולך ומשתנה לאורך השיר. כל אלו מרגישים כמו פיזור גדול מאוד, שקצת מסיח את הדעת מנועם, שהוא זמר ענק. בכלל אני לא בטוח שהשיר הזה מצליח להוציא מנועם את המיטב שלו. נועם אלוף בהגשת שיר, והשיר הזה לא משאיר הרבה מקום להגשה מרגשת ככל שהוא מתקדם. חסרים לי רגעים שבהם נועם יכול לפתוח את הגרון ולהדגים את המנעד הנדיר שלו.
ואולי יותר מהכול חסרה לי בשורה בשיר. תמיד שירים שמנצחים באירוויזיון מביאים איתם משהו מיוחד, משהו שיש רק בהם, משהו שנותן, באמצעות שיר אחד, תמונת מצב של המדינה ששלחה אותו. אני מרגיש שעם כמה ש"מישל" יפה ומוקצע, חסרה לו הייחודיות האישית שלו. וגם חסרה פרספקטיבה ישראלית כלשהי. יש פה ניתוק מסוים ממקום ומאישיות. זה מרגיש קצת כאילו זה יכול להיות כל אחד, בכל מקום, לא שיר עם שורשים עמוקים.
אני חייב להודות שהתחושה בעבר הייתה שונה. אני זוכר שכשהאזנתי ל-"New Day Will Rise" בפעם הראשונה, כל הגוף שלי הצטמרר. היה ברור לי שזה להיט, ושיש כאן פוטנציאל להצלחה. הפעם נהניתי בהאזנה הראשונה, אבל לא הרגשתי שזה ווינר. יש לפחות חמישה שירים השנה שמרגישים מיוחדים יותר, אובייקטיבית. עם כמה שאני אוהב את המדינה, את נועם ואת יוצרי השיר - אני חייב להיות אותנטי עם דעתי. כמובן שהיא עוד עלולה להשתנות עם האזנות חוזרות לשיר.
ועכשיו לשאלת השאלות: לאיזה מקום לדעתי ישראל תגיע עם "מישל"? האמת שקשה מאוד לקבוע בשלב כל כך מוקדם. אני מאמין שנעלה לגמר, ונוכל להיות אפילו בתוך העשירייה הראשונה, וזה כבר מכובד. אבל הרבה תלוי גם בהופעה עצמה, בשאר המתחרים, ובשינויים שאולי יעשו בשיר. בסוף יש לנו כאן שיר יפה ומוצלח, וההשקעה בו ניכרת. אני בטוח שהוא יצליח ולא יהיה פלופ. ואולי אפילו יהפוך ללהיט בצרפת.
נועם בתן יופיע בחצי הגמר הראשון של האירוויזיון, שייערך ב-12 במאי, והוא צפוי להתמודד מול כמה שירים טובים במיוחד. אבל אם אני מסתכל על חצי הגמר שלנו, "מישל" הוא שיר חזק, ואני די בטוח שלגמר נועם יגיע בוודאות. מבחינת המיקום הסופי נדע יותר ככל שנתקרב למועד. אז יש לנו שיר יפה ויש לנו נציג נהדר. אני בטוח שנועם ו"מישל" יעשו לנו כבוד גדול באירופה, ואני עוד אאזין לו פעמים רבות - בתקווה להתאהב בו עד עמקי נשמתי.
התרעות פיקוד העורף