"היי אני פיטר, חי במוסקבה וזה השיר הכי טוב ששמעתי אי פעם נשבע בחיי אימי", למרות שזה נשמע ככה, זו לא תגובה של בוט מחוות שרתים, אלא באמת איזה "פיטר" רנדומלי שהגיב ללהקה ישראלית בהתרגשות ניכרת בחשבון היוטיוב שלהם, וזאת רק תגובה אחת מתוך אלפי תגובות האהדה שזימנו לעצמם Temper city.
בעולם הזה, "אלי האלגוריתם" קבעו שהשיר האקסטרה קליט שלהם הוכתר וטיפס למקום הראשון בטבלת השירים הוויראליים הגלובלית של טיקטוק וספוטיפיי - דבר שלא הושג מעולם בידי אמן ישראלי לפניהם. מקום ראשון בארה"ב, קנדה, אנגליה, גרמניה, שוודיה, אוסטרליה והרשימה מתארכת ל-42 מדינות. 7 מיליון השמעות, 131 פלייליסטים, 125 מצעדים, שני מיליון מאזינים חודשיים בספוטיפיי בפחות מחודש ועוד פרט אחד שמסביר הכל: השיר טיפס לפור-יו העולמי בטיקטוק, צבר עשרות אלפי שימושי סאונד עוד מלפני שיצא וכרגע כבר הגיע ל-108 אלף סרטונים ו-439 מיליון צפיות סך הכל. זאת הצלחה אורגנית שהפכה לטרנד טיקטוק שלא מפסיק להביא צפיות, לייקים ואוזניים ללהיט של הלהקה, וגם מניח יסודות מדהימים לאלבום שמצופה לצאת בהמשך השנה.
ממגמת מוזיקה עד מקום ראשון בעולם
כשהשלושה נפגשו, משהו התחבר באופן טבעי: "בשנים האחרונות נהיינו חברים מאוד טובים ברמה האישית וברמה המוזיקלית. היינו מגיעים לאל איי לתקופות ארוכות וגרים ביחד כשאנחנו כאן", אמר אביב. בתקופה הזאת הם התחילו לעבוד עם אמנים בחו"ל כמו: Fuerza Regida, Zeds Dead, Dimitri Vegas ,Flyana Boss עשו ביחד את השיר הרשמי למשחק VALORANT של Riot Games והמשיכו לעבוד עם אמנים נוספים מכל העולם עד שהחליטו לשנות כיוון.
אחרי 5 שנים של כתיבה והפקה לאנשים אחרים, הם הבינו שיש משהו בחיבור של שלושתם "כתבנו ביחד מעל ל-100 שירים והתחיל לבעור בנו הרצון לעשות פרויקט משל עצמנו", הם למדו את השפה של התעשייה האמריקאית מבפנים והחליטו לייצר את המוזיקה שהם אוהבים עם השראות מלהקות שהם גדלו עליהם: Arctic Monkeys ,21 pilots ,The Neighborhood, Radiohead, Foster the People וככה התחילה העבודה על ההרכב כשחזרו לארץ: "אחרי כמעט חצי שנה של עבודה סיזיפית הגענו למצב שיש אלבום אז צילמנו תוכן לכל השירים עם הבמאי והחבר הקרוב, צוף קזאז".
ואחר כך עשו את הדבר שרק מעטים מעיזים, עלו על טיסה לארה"ב כדי להשיק את הפרוייקט, השאר, הוא היסטוריה. עטיפת הסינגל היא עין ריאליסטית המביטה מתוך רקע אדום בוהק, משדרת חיפוש עצמי עם תחושת בולטות שעוצרת גלילה. הלוגו בשחור-לבן, צילומי הקליפ של קזאז עם טקסטורות הגריין הקולנועי, מינימליזם שעובד מצויין גם ביוטיוב וגם בסרטונים הקצרים לקידום בסושיאל.
באופן מפתיע ולמרות ששום דבר בהם לא נראה או מרגיש "לא אמיתי", היו מספר תגובות שטענו שהלהקה היא AI, תגובות שישר נעשה איתם סטיץ' של "מאחורי הקלעים" לעוד סרטון מצליח, דרך חכמה לענות לתגובות הקהל. הסאונד עצמו מזכיר משהו מוכר עם איכות נדירה: שילוב בין Steve lacy ל-Hozier, מצד אחד מסקרן על גבול הדארק ומצד שני קתרזיס קצבי, כזה שיכול לעבוד בקלות כסאונדטראק בסרט גיבורי על וגם באוזניות באימון בוקר.
האלבום המלא יגיע בהמשך השנה. תכנוני טור ההופעות והפגישות עם הלייבלים הגדולים בעולם כבר מתקיימות. אם "Self Aware" הוא רק הפרק הראשון, אני כבר לא יכול לחכות לכל שאר האלבום ואין לי ספק שהם לא יפסיקו להפתיע, לשבור שיאים ולהצליח.
Father of Peace: בין פסיכדליה של הסבנטיז לסרטונים בטיקטוק
השירים שלהם מאופיינים במעברים חדים: הם יכולים להתחיל כבלדה אפלה ושקטה, לחנים סטייל הביטלס ולהתפוצץ ברגע אחד לתוך ריפים כבדים ואנרגטיים, עם 'סוכריות לאוזן' משובצות בחוכמה, אותם טריקים הפקתיים קטנים שהופכים האזנה מקרית להתמכרות. הסינגל "Enemy" הגיע למאות אלפי מאזינים ברחבי העולם ועצר את תשומת ליבו של פרד דרסט, סולן Limp Bizkit.
כשפרד הכריז על אהבה פומבית להרכב הישראלי, שני דברים קרו: התעשייה הקשיבה והתחילו הפניות ממנהלים וחברות תקליטים. כך הגיעו Father of Peace לניהולו של מועמד הגראמי Teddy Swims ומאז, הם לא מפסיקים לצבור קהל. כיום: כמעט 29 מיליון השמעות. 783 אלף עוקבים על פני כל הפלטפורמות. 35 מיליון צפיות בוידאו. נוכחות ב-85 מצעדים. 141 פלייליסטים עם טווח הגעה של 3.34 מיליון מאזינים. מספרים שלהקות בינלאומיות ותיקות הרבה יותר, היו מתגאות בהם.
השירים: Escapism, Enemy, No Complaints ו-The Land Of Foreign Sun מתארים מצויין את גבולות העולם המוזיקלי של Father Of Peace, אבל בראש הפופולריות יושב כרגע Bluish הממכר. השיר, שיצא רק לפני שבועיים, כבר חצה את רף מיליון הצפיות ביוטיוב, וצבר עוד מיליונים ברחבי הרשתות החברתיות, בין היתר בזכות אסטרטגיית הפצה חכמה: עשרות סרטונים קצרים, מותאמים לפלטפורמות כמו Instagram Reels ו-TikTok, שמציגים קאטים שונים מהשיר בסצנות מתחלפות, מבטים ישירים למצלמה, קומפוזיציות סימטריות ונוכחות שמייצרת בולטות.
התוצאה לא רק אפקטיבית ומושכת, אלא גם מרמזת על פרק אמנותי חדש ומסקרן עבור הלהקה. הנראות הכללית שלהם היא משהו בין הסיקסטיז לסבנטיז. פלטת הצבעים נעה בין ארגמן, חרדל עשיר וכחול רווי, שילוב שמעורר מיד אסוציאציות של צילומי פילם מעט דהויים מפסטיבל וודסטוק ומהימים שנחשבים ל"תור הזהב" של הרוק הפסיכדלי.
גם הסטיילינג מאמץ שפה של רטרו. יש כאן קריצה לאסתטיקה של Empire of the Sun, אבל בלי הדרמה התיאטרלית המוגזמת. הטון הוויזואלי מאופק ומדויק: האסתטיקה שלהם כל כך נקייה שיש סרטונים שקיבלו תגובות שהם AI ומיד קיבלו את הגנת מעריצי הלהקה.
כך נוצר מראה שמתנער מהברק הפלסטי של הפופ המודרני לטובת נוסטלגיה נעימה לעין. במובן מסוים, Father Of Peace נראים כמו להקה שנשלפה מעידן אחר, כזה שאתם חייבים להכנס אליו כמה שיותר מהר.
השיר שיצרה הישראלית בעברית ותרגמה ליפנית נמכר לענקית האמריקאית
אבל השיא הגיע בימים האחרונים כשענקית הטכנולוגיה Apple החליטה לרכוש את השיר (שכולו ביפנית וכולל משפט בעברית) לקמפיין גלובלי שירוץ ב-100 מדינות. הבחירה של אפל בסטייל של אסולין, ישיר, לא מתנצל, ובעל מודעות עצמית במובן הכי מחמיא של המילה, היא החותמת הסופית על השינוי שעוברת המוזיקה הישראלית. יש פה סאונד ששאב ממלא מקומות בו זמנית עם חוצפה והמון יצירתיות שמצליחה לסחוף.
ביום שישי האחרון, המעגל הזה נסגר פעם נוספת עם צאתו של רמיקס חדש לשיר מאת Adam Ten, שמחזיר את הלהיט הגלובלי הזה היישר אל רחבות הריקודים. J.Lamotta מביאה את האומץ והאמנות שלה על ביט מקפיץ.
שלושת סיפורי ההצלחה האלה לא ניגנו בדיוק לפי אותה תוכנית והצלחתם היא לא פוקס דיגיטלי, אלא תוצאה של הבנה עמוקה יותר: Temper City עבדו שנים עד שיצרו חיבור, נראות מפוצחת וקטלוג שירים מדוייק שכולל המון שעות אולפן ואמונה עצמית. Father of Peace נבנתה ממוזיקאים מחוננים שצברו קהל נאמן, שיר אחרי שיר וסרטונים בולטים עם אנרגיה גולמית וסטייל שלא ניתן לזייף. J.Lamotta טעמה הצלחה בחו"ל אחרי חרישה על במות והצלחה בפלייליסטים באירופה, אחר כך חזרה לשורשים בחולון ועבדה שעות על סרטונים ויראלים באלבומה "אסולין" ועכשיו שוב חזרה להכרה בינלאומית בעקבות המכירה.
ואם מתעמקים אפשר למצוא שני דברים משותפים בסיפור של האמנים האלה: הראשון, זה שהיה להם מסע ארוך לתהודה ולקהל הגדול והשני הוא כלל שכבר ברור לכל מי שמצליח בתעשייה הבינלאומית בימינו, זה לא מספיק ליצור שיר קליט או ייחודי בהפקה שלו, זה חייב להיות מלווה בפרסונה מעניינת, מנומקת, לפעמים אפילו לא צריך אמירה חזקה במיוחד אלא רק מוזיקה טובה, מילים מקוריות וצבעים מוגדרים כמו ספר מותג שכולל בתוכו אסטרטגיית סושיאל ויעדים.
הם הבינו את החשיבות של התכנים שלהם במימד הדיגיטלי ויצרו סרטונים מתאימים עד שצברו צפיות, קהל והפכו לטרנד בעצמם. וכל עוד הם ימשיכו ככה, אנחנו נמשיך לחייך מנחת, כי בתקופה שיש תחושה שדעת הקהל בעולם פחות בעדנו, זה נחמד להתמלא בגאווה שאיזה פיטר רנדומלי מרוסיה, ארה"ב או אירופה התאהב בסאונד שכולו ישראלי.
התרעות פיקוד העורף