ההשוואה ללילי אלן בלתי נמנעת. אחרי שחזרה אלינו אלן עם "ווסט אנד גירל", גוש היא גרסת מאז"ה פינת מאפ"ו, בזל פינת שדרות בן גוריון של הפופ הישראלי - ובקטע הכי טוב שיש.
"כוח גדול" הוא דוגמה נוספת ליכולות הכתיבה של גוש, לשירה שלה ולכוח שלה כמבצעת. "יש לי מה להפסיד, יש לי מה להפסיד, יש לי כוח גדול ששומר עליי", שרה אפרת גוש, בסינגל המוביל מהאלבום - ומיד חותכת לשירה שנעה על מקצבי ראפ (!) שיחד עם הלחישות בריוורב הופכות את המסע המוזיקלי של אפרת לטור דה פורס שמבטיח וגם מקיים. "לב ים" הוא גם בלדת אפרת-גוש קלאסית עם הפקה רזה ומדויקת שמבליטה את הגוונים הרבים בקולה של גוש.
"לחזור כבר הביתה" יצא בשיאו של השביעי לעשירי ומתאר את כובד המשקל של המלחמה: סוגיית החטופים, הטראומה הלאומית הבוערת ומתארת אותה כך "זה סוחט את ההדק, זה בולע את הכל, אני רק רוצה לחזור כבר הביתה". אפרת גוש תמיד ידעה להגיש בלדות גדולות ולהחזיק אותן עם פאתוס שלא גולש לקיטש, בביטחון של מבצעת שמאמינה לעצמה ולא יכולה שלא לגרום למעריצים להאמין גם לה.
עד קטע ספוקן וורד בו גוש בזרם תודעה שכמו לקוח מסיפור מעשייה לפני השינה - בו היא מגוללת את סיפורה של אותה האמא שחוזרת הביתה - המטאפורי או המילולי - ומעזה להמריא בניגוד לציטוט המקראי, שגם תחת השמש, יש חדש. אני רק יכול לדמיין או לחכות לראות איך שיר כזה נראה ומבוצע בהופעת הבכורה של האלבום - שמחזירה אלינו יוצרת גדולה אחרי שנים של גלות, תהייה, וחיפוש עצמי שהוא הכל חוץ מעקר.
בתקופה בה יותר ויותר אנשים מתמודדים עם הכאוס הבלתי נגמר שהמציאות הישראלית דואגת לזמן לנו השכם והערב, אפרת גוש מציעה נחמה וגם תקווה. היא מנערת את השדים, מוציאה אותם מהארון ויודעת שהמחטא הכי טוב תמיד הוא אור השמש (ושירי פופ כתובים היטב, נו שוין). אם אלן הלחינה את יומן הבגידה בבעלה ונתנה לנו הצצה למעמקי הבור ולסולם הנזרק אל תחתיו כדי לעלות ממנו, גוש פותחת לנו צוהר לראות את האור, כמו שהציעה לנו בדיוק אותה אפרת לפני למעלה שני עשורים.
חושך, מציעה גוש, הוא גם תחילתה של בריאה. אפשר, כמובן, להסיט את המבט ממנו - אבל אי אפשר להתכחש אליו, וחייב אדם לראות את עצמו כמי שמוכן לעבור דרכו. החושך קודם לאור, לעולם לא קיים בלעדיו. "הסודות ימותו רק באור החשיפה" - מחייבת אותנו גוש להסתכל פנימה. "הלילה נגמר" חוזרת גוש ברפטטיביות הכרחית ב"לא ראיתי את זה בא", בהמתנה ליום שיבוא, כי יודעת היא שיבוא, ובינתיים - הרווח כולו שלנו.