ואכן, חלק מהרצועות מצליחות ללכוד את הקסם של גולן המוקדם: סלסולים מוכרים, מלודיות מזרחיות נוסטלגיות ותחושת אינטימיות שמזכירה את ימי להיטיו "בלעדייך" ו"חייל של אהבה". החידושים ל"זרה" ול"שיר האחרון" משתלבים היטב ברוח זו. עם זאת, האלבום אינו חף מחולשות: לא מעט שירים נשענים על הפקות פופ-טכנו גנריות, ולעיתים התחושה היא של מִחזור רעיונות. למרות הפערים, "30" מציג את גולן כאמן שמודע למורשתו גם כשהוא נע בין נוסטלגיה ובין ניסיון לא תמיד מוצלח להישאר רלוונטי.
טקסטואלית, השירים עוסקים בדינמיקות זוגיות מוכרות, בשפה ישירה ונגישה. לצד זאת, לעיתים מורגשת זהירות יתר שמונעת תעוזה אמנותית או רגעים בלתי צפויים. "3> ללב" הוא הוכחה לבשלות מקצועית, אך גם רמז לכך שהשלב הבא ידרוש מעט יותר סיכון.
בוחבוט נשמעת כאן מגובשת ובטוחה מאי פעם. שיתופי הפעולה עם המפיקים צליל קליפי ונדב אהרוני מעניקים לפרויקט מעטפת סאונד עדכנית, שמצליחה לרוב לייצר איזון בין פופ מלודי נגיש ובין הפקה דחוסה יותר.
לא כל הטקסטים מצליחים לשמור על אותה חדות. לעיתים נדמה שהשאיפה לדימויים אורבניים גולשת לקלישאות מוכרות שמחלישות מעט את העומק הרגשי שבבסיס השירים. מנגד, רגעים של פשטות כנה, בעיקר כשהם עוסקים במשפחה ובחיפוש יציבות, הם החוזק של המיני-אלבום. "פריפריה אקספרס" אולי לא מחדש יותר מדי, אבל מציג את בוחבוט כמי שמתחילה לעצב לעצמה קול אישי יותר.
ההפקה, שנוצרה בישראל ובצרפת, מעניקה לאלבום מעטפת מלוטשת עם נגיעות קלאסיות ואתניות, בלי לאבד את הלב הפופולרי. לצד זאת, האחידות הסגנונית – בעיקר ריבוי הבלדות – עלולה ליצור לעיתים תחושת מונוטוניות ומחסור ברגעים קצביים.
הטקסטים קוראים לאחדות וגם להתבוננות ביקורתית בשיח הישראלי העכשווי, לעיתים באופן ישיר מאוד. סאבלימינל מבהיר את עמדותיו, גם במחיר של קיטוב מסוים.
התרעות פיקוד העורף