החיילת דינה ברזילי, בעלת המספר האישי המפורסם ביותר בזמר העברי – 496351 – נולדה בדמיונו של חיים חפר בשנת 1958. חפר עבד אז על שיר לתוכנית החדשה של להקת הנח"ל, "לא לצאת מהכלים", בכיכובם של אריק איינשטיין, יהורם גאון ויוסי פרוסט. השיר מתאר חיילים בשלישות שמחטטים בתיקים האישיים של חיילים אחרים בזמן שמפקדם יצא לאכול. לפתע הם נתקלים בפרטים של חיילת אחת, דינה ברזילי שמה, ומתחילים לפנטז עליה.
השיר, שאת לחנו כתב סשה ארגוב, נקרא תחילה "ילקוט השירות", אך לאור הצלחתו שינה חפר את שמו ל"דינה ברזילי". כשלהקת הנח"ל הקליטה אותו ב־1959 הוא נעשה להיט – ועורר סקרנות ציבורית בעניין זהותה של הגיבורה. לאחר חיפושים איתר העיתון הצבאי "במחנה נחל" חיילת משוחררת מחדרה בשם עדינה ברזילי, ילידת 1938, ששירתה כלוחמת בתותחנים ואף נפגעה ממוקש בזמן מלחמת סיני. חלק מהתיאורים בשיר תאמו אותה – עיניים כחולות ושיער ערמוני – אך לא כולם: גובהה היה שונה, ומספרה האישי היה 372128.
העיתון אף הפגיש בין חפר לעדינה. "לאחר שהציעו לי פחות או יותר את נושא השיר, ביקשתי מצה"ל שימציא לי ילקוט שירות של חיילת", סיפר חפר. "עיינתי בפרטים ובסעיפים, גרעתי כמה פרטים, הוספתי אחדים משלי – וככה 'נולדה' טוראית דינה ברזילי".
עדינה ברזילי עצמה התראיינה בשנת 1977 לתוכנית הטלוויזיה "זה הסוד שלי" וסיפרה כי במשך שנים זיהו אותה כמושא השיר.
בשנת 1963 התגייס לצה"ל טוראי בשם דרור רוטנברג, וקיבל את המספר האישי שהמציא חפר לדינה ברזילי – 496351. כפי שסיפר רוטנברג ל"במחנה", המספר הזה לא בדיוק הקל עליו את הטירונות.
שלום חנוך כתב את "מאיה" בעת שאשתו דאז, ליהי, הייתה בהיריון עם בתם המשותפת, הלא היא מאיה חנוך, סופרת ילדים ("תפילילה"), יוצרת ומעצבת. אריק איינשטיין, חברו של חנוך, הציע שגיבורת השיר תהיה ילדה בשם מאיה, וחנוך הקליט אותו. שבועיים לאחר צאת השיר לרדיו נולדה בתו של חנוך, והוא בחר לקרוא לה מאיה, כמו בשיר.
אהוד מנור כתב את השיר "גלי" לאחר לידתה של בתו הבכורה, כיום ד"ר גל (גלי) מנור, חוקרת ספרות ושירה. "אבא סיפר לי שהוא כתב את השיר על אב צעיר שמגדל ילדה בפעם הראשונה וחווה דרך עיניה את ילדותו", סיפרה לי גלי בעבר. "במשך הרבה שנים הייתי מובכת מהשיר הזה כי הייתי מאוד ביישנית ומופנמת, אבל משבגרתי אני אוהבת מאוד את השיר כי אני רואה בו מעין ניסיון של אבא לחזור לחיים דרך ההורות, אחרי האובדן של אחיו הצעיר, יהודה, דוד שלי, שנהרג חודשיים אחרי שנולדתי".
את השיר הלחין קובי אושרת וביצע ילד הפלא נועם קניאל, במקביל לרבקה זוהר, בפסטיבל שירי הילדים 1971 – שם הוא זכה במקום השני. לימים הוקלט השיר על ידי ירמי קפלן לאלבומו הראשון. אגב, על בתו השנייה, ליבי, כתב אהוד מנור את השיר "אחותי הקטנה" ועל בנו הצעיר, ידי (יהודה), הוא כתב את "בן".
שיר הילדים המיתולוגי של סוכות, "שלומית בונה סוכה", בוצע לראשונה על ידי צמד הדודאים ואילנה רובינא ב־1971. שלומית האמיתית היא שלומית להבי, בתם של חבריה של נעמי שמר, כותבת השיר. בעבר סיפרה להבי בריאיון ל"ידיעות אחרונות" ששמר נהגה להקדיש שירים לאנשים שסביבה: "ברוב השירים היא לא השתמשה בשם האדם שלו הקדישה את השיר, אבל כנראה במקרה שלי עבד לה יפה המשחק של שלומית ושלום. סוכה של ממש אף פעם לא בניתי. השיר הוא קוריוז שמלווה אותי מאז גיל 6 ומביך אותי".
בילדותה שיחקה להבי בתוכנית הטלוויזיה "דלת הקסמים". כשבגרה פנתה לעסוק באמנות, והיא מחלקת כיום את חייה בין ברלין לניו יורק.
יש לא מעט גרסאות בעניין זהותה של כוכבת השיר "פמלה". לפי גרסה אחת, זו פמלה צ'אנג קונג, בתו של שגריר סין בצרפת בתחילת שנות ה־70, שאותה הכיר בעז שרעבי, המלחין והמבצע של השיר, במהלך הופעתו בפריז. לפי הגרסה של יגאל חרד, מעבד השיר, פמלה הייתה שחקנית בהפקת המחזמר "הלו דולי". לדבריו, כששניהם ישבו בחדרם לאחר הופעה באולם "אולימפיה" בפריז, נתקל שרעבי בתמונתה של פמלה שהייתה מונחת על השידה, והציע שהם יכתבו יחד שיר עליה. שרעבי, שהקליט את השיר לראשונה ב־1971 באנגלית, אינו מאשר ואינו מכחיש.
בשנת 1973 הלך צדי צרפתי, אז שחקן־במאי צעיר, לראשונה בחייו אל מגדת עתידות. זו הייתה רחל לוי המפורסמת מכרם התימנים בתל אביב, שדמויות רבות בפוליטיקה, בצבא, בעסקים ובבוהמה באותם ימים הלכו אליה כדי שתקרא להן בקפה. "אני זוכר שכשהגעתי אל רחל היא תקעה את האצבעות בפה ואמרה: 'צדי, אני לא רואה כלום בעתיד שלך'", מספר צדי צרפתי. "יצאתי ממנה מדוכא. זמן קצר אחרי כן הלכתי לבקר בבית של אהוד מנור ועפרה פוקס, חבריי הטובים, וסיפרתי על המפגש עם רחל. אהוד לקח חלקים ממה שסיפרתי שהיא אמרה לי וכתב על זה שיר בשם 'קפה אצל ברטה', כשברטה היא בעצם רחל".
את השיר הלחין מוזיקאי צעיר בשם נתן כהן, שבדיוק הקים עם נאוה ברוכין ויורם ירוחמי את שלישיית "הנשמות הטהורות". "הלחנתי את השיר בשתי דקות", מגלה כהן. "איך שקיבלתי את המילים של אהוד מנור התחלתי להלחין, ושרתי את השיר בלי להפסיק, מההתחלה ועד הסוף כמו שהוא נשמע בהקלטה. זה היה טקסט מדליק ושונה לחלוטין ממה שהיה באותה תקופה, והקהל בהופעות קיבל אותו כלהיט על ההתחלה. אז פרצה מלחמת יום הכיפורים, ויצאנו להופיע במוצבים. יגאל בשן, שהופיע איתי בסיני, שמע את השיר ולחץ עליי שהוא חייב להקליט אותו.
היססתי, כי רצינו להקליט אותו בעצמנו. ידענו שהוא יהיה להיט. אך כיוון ש'הד ארצי' נתקעו, ולא רציתי שהשיר יתפספס, אישרתי ליגאל להקליט אותו ואפילו השתתפתי בהקלטות כגיטריסט. השיר יצא ב־1974 והפך ללהיט היסטרי. אחרי המלחמה הקלטנו אותו כשלישייה, ויצא שהגרסה של יגאל הייתה במקום הראשון במצעד הפזמונים של גלי צה"ל והגרסה שלנו במקום הראשון במצעד של קול ישראל".
רחל לוי עזבה את ישראל ועברה לניו יורק ב־1977 והייתה שם מגדת עתידות מצליחה. גם לאחר דעיכת הקריירה המשיכה להתגורר שם עד יומה האחרון.
מאחורי "חנה'לה התבלבלה", אחד הלהיטים הגדולים ביותר בזמר הים־תיכוני, שביצעו הלהקות "צלילי הכרם" ו"צלילי העוד" בשנת 1975, מסתתר מסע מוזיקלי חוצה יבשות ותקופות. ההקלטה הראשונה של המנגינה נעשתה כבר ב־1929 על ידי הכלייזמר היהודי ניו־יורקי נפתלי ("נפתולה") ברנדווין, שספג אותה כמנגינה פורימית בילדותו באוקראינה, ובבגרותו ניגן אותה בחתונות יהודיות. בתקליט נקרא הקטע "Bulger Ale Neftule".
בתחילת שנות ה־30 התגלגל התקליט ליישוב העברי בארץ ישראל. המנגינה כבשה את ליבו של נתן אלתרמן, שזכר אותה מילדותו בוורשה, והוא החליט לכתוב לה מילים עבריות. למעשה, הוא חיבר שני טקסטים שונים. הראשון, שנקרא "דבש וזפת" ופורסם ב־1933, עסק בצעירה שנישאה לגביר אחרי שנכנסה להיריון ממנו. תחילה ביקש אלתרמן לקרוא לשיר "שרה'לה התבלבלה", כרמז לשרה אמנו ולבשורת ההיריון, אך לאחר ששמע על צעירה בשם חנה מעפולה שנכנסה להיריון מחוץ לנישואים וסולקה מביתה, שינה את שם הגיבורה לחנה'לה.
הגרסה השנייה, "הוא והיא על הגג", נכתבה לרגל העדלאידע של 1934. הפעם כיכבו בשיר חוה'לה ויהודה, עולים ממזרח אירופה שהגיעו ברכבת מעפולה לחגוג את פורים בתל אביב. בשנות ה־40 ביצע את הגרסה הזמר־שחקן מתתיהו רוזין, וב־1955 היא הוקלטה לראשונה בקולו של אברהם ניניו.
שתי הגרסאות נפוצו ביישוב והגיעו גם לקיבוצים. משה משומר ושלמה (דב'לה) מורי, שהתחנכו בקיבוצים ולימים הקימו את הצמד "צלילי שבזי", החלו לבצע שעטנז של שתי הגרסאות בחפלות בכרם התימנים. "אחד השירים שהבאנו מהקיבוץ היה 'חנה'לה התבלבלה'", סיפר לי משומר, שנפטר ב־2016. "לא ממש הבדלנו בין הגרסאות, שרנו מהזיכרון 'מישמש' של הטקסטים, וזה תפס. ניגנתי על בללייקה ודב'לה שר וניגן על תוף מרים. להופעות שלנו הגיעו דקלון, משה בן מוש, יהודה קיסר ורמי דנוך, והם הקליטו לימים את השיר: דקלון ובן מוש ב'צלילי הכרם', וקיסר ודנוך ב'צלילי העוד'. אנחנו לא הקלטנו אותו, למרות שכבר בשנות ה־50 הוא היה להיט אצלנו".
"רוני", אחד הלהיטים הגדולים של להקת "גזוז", שבוצע בפי גידי גוב ומוטי דיכנה, נכלל באלבומה השני של הלהקה, "גלגול שני" (1979). דני סנדרסון, מנהיג הלהקה, החל לכתוב אותו ב־1978 והתאמן על שתי גרסאות של הפזמון: האחת עם השם "נעמי", כשם רעייתו הטרייה (אף שהשיר לא נכתב על אודותיה), שנפטרה לפני כ־20 שנה, והשנייה עם השם "רוני", כשם גנרי. סנדרסון אהב יותר את הגרסה עם השם "נעמי", אך לבסוף בחר ב"רוני". לימים נימק סנדרסון את הבחירה ב"רוני" בכך שלא רצה לעורר שאלות טורדניות בנוגע לחיי הנישואים שלו, או לגרום "צרות" עם אשתו.
שיר הנושא מאלבומו הראשון של זוהר ארגוב, "אלינור", פרץ לזוהר את הדרך למלכות הזמר המזרחי. סיפורו של השיר מתחיל בטברנות היווניות ב־1975, כשסטליוס קזנג'ידיס, גדול זמרי יוון, הקליט את שירו "איפרכו" ("אני קיים") שהיה ללהיט גדול. מי שהביא את השיר ארצה היה הבוזוקאי והזמר סטלוס (שמעון מזרחי), לימים חצי מהצמד "סטלוס ואורן חן". הוא הקליט אותו ביוונית ב־1978 לתקליטו הראשון.
שנה לאחר מכן כתב ג'קי מקייטן, אז אחד הכוכבים העולים בשמי הזמר המזרחי, טקסט עברי ללחן זה, שעסק באישה שבה היה מאוהב, צביה מזרחי (אז מוסרי). "אחיה של צביה לא רצה שהיא תצא עם ג'קי בגלל שהוא היה נכה, וזמר, אז היא נאלצה להיפרד ממנו", מספר הגיטריסט יהודה קיסר. "כשהיא הכירה בחור חדש והתארסה לו, הלב של ג'קי נשבר. הוא ישב בדירה שלו ושמע בטייפ הקטן את 'איפרכו'. על המקום הוא חיבר את הטקסט. הוא קרא לשיר 'צביה' והשמיע לה אותו בתקווה שזה יחזיר אותה אליו. הוא שר 'צביה, התאכזבתי קשות, לא ישנתי לילות', אבל זה לא עזר". צביה ביקשה ממקייטן לשנות את שם השיר והגיבורה. "היא חשבה שלא מתאים שג'קי יקליט שיר עליה רגע לפני שהיא מתחתנת, והוא שינה את השם ל'אלינור'", ממשיך קיסר.
ב־1979 הקליט מקייטן את "אלינור" בליווי קיסר ושיגר אותו לתחנות הרדיו – שהתעלמו. באותה עת החליט מקייטן לטפח את זוהר ארגוב, שהיה מגיע דרך קבע להופעותיו ונעשה נהגו הפרטי. "באחת ההופעות בבאר שבע, ג'קי ביקש ממני להעלות את זוהר לבמה, הקהל התהפנט, וגם אני. כך התחלנו לעבוד", מספר קיסר. "כשזוהר שמע את 'אלינור' בביצוע של ג'קי, הוא נדלק וביקש ממנו להקליט את השיר. ג'קי לא התלהב בהתחלה, אבל זוהר התעקש. זה בעצם היה שיר הפריצה של זוהר, ובמובן מסוים ג'קי העביר אליו את הכתר".
אף שמשפחתה של צביה לא רצתה שהיא תתחתן עם זמר, רצה הגורל ושני בניה הם זמרי החפלות שימי וברק מזרחי.
בשנת 1977, בשיא הצלחתו בישראל, חתם יגאל בשן על חוזה בחברת התקליטים הגרמנית "אריולה" להקלטת ארבעה אלבומים. את הפרויקט הפיק אבי עופרים, מחצית מ"צמד העופרים", שביסס את מעמדו כמפיק בכיר במינכן. בשן הגיע לגרמניה עם תיק מנגינות שיצר עם שמוליק צ'יזיק. לצידו עבד הפזמונאי והגיטריסט הבריטי טומי ווינטר, שחי אז בגרמניה.
האלבום "You Got The Power" שיצא באותה שנה כלל גרסאות לועזיות ל"יש לי ציפור קטנה בלב" ו"דודי שב הביתה" שפרסם בשן בארץ, לצד חומרים חדשים. אחד מהם היה "My Suzanne", שהוקדש לבת זוגו של ווינטר, סוזן. השיר יצא כסינגל בגרסה אקוסטית, אך לא עורר עניין מיוחד. שנתיים אחר כך, ב־1979, שב בשן לישראל וחבר ללהקת "ברוש" להקלטת אלבום חדש. כשחסר לו שיר אחד להשלמת האלבום, נשלף "My Suzanne", ובשן וצ'יזיק עִברתו אותו ל"סיוון".
"השיר בגרסתו העברית נולד באולפן ב־5 בבוקר", סיפר לי בעבר הגיטריסט שמוליק בודגוב, חבר הלהקה, שפתיח הגיטרה שלו בשיר נעשה מיתולוגי. "ניגנתי את הליין המוכר בגיטרה אקוסטית. 'שמו', כך יגאל קרא לי, 'תנגן בדיוק אותו דבר, אבל בגיטרה חשמלית'. לא רציתי, אבל הוא התעקש. ברגע שניגנתי בחשמלית, הוא הבין שככה הוא רוצה שזה יישמע".
"סיוון" יצא ב־1981, הפך לשיר הקאמבק של בשן בישראל וזינק לראש מצעדי הפזמונים.
בשנות ה־80 היו דפנה ארמוני ושלום חנוך זוג נוצץ ברוק הישראלי. ב־1984 הקליטה ארמוני את השיר "אלה", שחנוך כתב והלחין עבורה. "כששלום הביא לי את הטקסט, היה כתוב בו '(ישר) אלה'. זה היה שיר פוליטי על המדינה, בשם 'ישראלה', רק ששלום קיצץ בסוף את שם גיבורת השיר ל'אלה'", מספרת ארמוני. "הגבר המבוגר על האופנוע שבשיר הוא ארצות הברית, ואלה היא מדינת ישראל הצעירה, ילדה קטנה, שכשהגבר יעזוב אותה היא תמצא את עצמה זרוקה על הכביש. שלום הדגיש בשיר את התלות שלנו בארצות הברית". השיר הפך ללהיט ענק ועד היום הוא מזוהה עם ארמוני.
יהונתן גפן כתב את "שיר לשירה" לבתו שירה, כיום מחזאית, שחקנית וסופרת, כשהייתה בת 6, וכלל אותו בספרו "הכבש השישה עשר" (1977). קורין אלאל הלחינה את השיר וב־1981 הוציאה אותו כסינגל לרדיו בעיבוד של עדי ישעיה. גרסה זו נחלה כישלון מוחץ, וכך גם גרסתה של יעל לוי בשנת 1982 ללחן של משה לוי.
השיר נגאל מאלמוניותו שמונה שנים אחרי כן הודות לעיבודה של יהודית רביץ, ששכנעה את אלאל להקליט אותו מחדש לאלבומה "אנטארקטיקה" – והוא זכה להצלחה המיוחלת. מאוחר יותר הקליטו גרסאות שלו מירי מסיקה ואסף אמדורסקי, וב־2015 הוא הוקלט שוב על ידי אלאל לזכרה של שירה בנקי ז"ל שנרצחה במצעד הגאווה בירושלים.
השיר, שהיה הסינגל השני שהוציאה ליפשיץ ב־1984, זכה להצלחה, והוא אחד הזכורים מהקריירה הקצרה של ליפשיץ. גידי עצמו, אגב, נעשה לימים זמר ג'ז.
אחד השירים הבולטים מאלבום הבכורה של להקת משינה ("משינה") משנת 1985, "אנה", נכתב על ידי זוגתו דאז של יובל בנאי, אורלי זילברשץ. השיר מגולל את סיפורה של בחורה אומללה בשם אנה, שעל אף הפוטנציאל שטמון בה היא אינה מצליחה בחייה המקצועיים ובחיי האהבה.
על אף שמועות כי השיר נכתב על ענת עצמון, חברתה הקרובה של זילברשץ באותה תקופה, שמועות שאף הובילו לנתק בין השתיים לאחר שעצמון נפגעה, זילברשץ העידה כי כתבה את השיר על עצמה.
"רונה" היה להיט הדגל של הכנר־זמר הערבי ישראלי סמיר שוקרי, שיצא ב־1989 וכבש את המדינה. זוהי גרסה עברית לשירו של היוצר־זמר המצרי אחמד עדוויה, שהקליט אותו כבר ב־1969 בשם "יא דניא זחמה" ("העולם צפוף"). שוקרי החל לשיר את השיר המקורי בהופעותיו בניו יורק ב־1979.
"בשנת 1980 הכרתי בניו יורק יהודייה אמריקאית, התחתנו ונולדו לנו שני ילדים, רונה ואיוון", מספר שוקרי. "כשהתגרשנו, רונה הייתה בת 3 וכדי לפרוק את הגעגועים אליה, כי גרושתי והילדים חיו רחוק ממני, ביקשתי מיפית אביטן לכתוב מילים עבריות ללחן המצרי הזה, שמאוד אהבתי לשיר. וכך, שיר הגעגועים שלי לרונה הפך ללהיט מדינה. אנשים בטוחים שזה שיר אהבה לאישה, אבל לא, זה שיר על בתי".
אחד הלהיטים הגדולים של "אתניקס" נולד בצעירותו של סולן הלהקה, זאב נחמה, בגרעין נח"ל. "לפני שהתגייסתי לחיל הים הייתי בגרעין בקיבוץ בארי, ושם הכרתי מתנדבות משוודיה, נורווגיה והולנד", מספר נחמה. "אחת מהן הייתה מיודדת איתנו מאוד. כשהיינו שרים מסביב למדורה בקומזיצים היא הייתה מצטרפת ואומרת שאנחנו בטח שרים שירים על אלוהים כי אנחנו יהודים. כאן נולד הבסיס הראשוני של הטקסט. כשהכרתי את תמיר קליסקי, חברי ללהקה, הוא סיפר שגם הוא הכיר בגרעין נח"ל בקיבוץ מגל מתנדבת, ששמה היה ג'סיקה. מיזגתי את הסיפור של תמיר עם הסיפור שלי וכך נולד השיר".
"ג'סיקה" זכה בתואר "שיר השנה" לשנת 1993.
אחד הלהיטים הגדולים של איה כורם מאלבום הבכורה שלה, הנושא את שמה, משנת 2006, נכתב על אודות יונתן שפירא, חברה של כורם לספסל הלימודים בבית הספר למוזיקה "רימון". שפירא, מוזיקאי, הוא גם טייס ואחד מיוזמי "מכתב הטייסים" בשנת 2003.
השיר "אילנה", הידוע גם כ"הו אילנה", הוקלט על ידי אביב גפן ב־1993 בהשראת השיר "הו יוקו" שכתב ג'ון לנון לזוגתו יוקו אונו. גפן כתב שיר אהבה לבת זוגו דאז, השחקנית אילנה ברקוביץ'. לימים הזוג נישא והתגרש, אך השיר נחשב עד היום לאחד מלהיטיו הגדולים של גפן.
שיר הבכורה של קרן פלס מתוך אלבומה הראשון "אם אלה החיים" (2006), "איתי", נכתב על האקס שלה, המוזיקאי איתי פרל. השניים ניהלו זוגיות של שלוש שנים, נפרדו, והפרידה הובילה את פלס לכתוב שיר על הבדידות שחשה בתוך מערכת היחסים עם פרל. התוצאה הייתה להיט הפריצה שלה.
לאותו אלבום, אגב, פלס כתבה והלחינה גם שיר בשם "שמעון השכן" על שמעון, השכן שלה, שתמיד פרגן לה, אך היא חששה ממנו בשל "מוזרותו". יום אחד גילתה שהוא נפטר, והצביטה בלב הולידה את השיר.
בזמן אמת השיר לא הצליח, אולם כמה חודשים לאחר צאתו, ב־2010, ביקשה משתתפת "האח הגדול" (עונה 2) אלין לוי מהאח להשמיע את השיר. היא שרה אותו לעצמה לאורך כל התוכנית ותרמה לפרסומו הרב ולהפיכתו ללהיט.
השיר "רוז" נכלל באלבומו של פאר טסי "רדיו שטח 2" שיצא בשנת 2024 והוא אחד מלהיטיו של הזמר. השיר עוסק ביחסים מורכבים בין הדובר ובין דמות בשם רוז, המתוארת כאישה חזקה ומסתורית.
הצלחת השיר עוררה סקרנות ציבורית בעניין זהותה של רוז, ובתוכנית "הצינור" ברשת 13 סיפר טל בן נון ("טליסמאן"), אחד היוצרים, כי השיר נכתב על האקסית שלו, רוז יאלב, שאיתה היה לו קשר לא ארוך.
התרעות פיקוד העורף