"זה היה הזמן למשהו חדש, לצלילים חדשים בעברית שעוד לא שמעו בארץ", סיפרה לי ג'וזי כץ בריאיון עבר. "לא שמעו עברית בצורה כזאת של קצב והרמוניה. המדינה הייתה מוכנה למשהו חדש שלא שמעו אותו עד אז, וזה מה שהפך אותנו לסיפור הצלחה".
המרכיב שהצית מהפכה
בעקבות ההצלחה של הביטלס, שהביאה לשטף של להקות מהממלכה המאוחדת במה שכונה אז "הפלישה הבריטית", החלו לצוץ בארץ להקות קצב שהורכבו בעיקר מבני נוער שניגנו בגיטרות ושרו גרסאות כיסוי לשירי הרוק הבריטיים ששמעו ברדיו. מכיוון שהממסד הישראלי סלד ממוזיקה לועזית, שנתפסה "גלותית", הרדיו לא נתן במה לאותן להקות, והן צמחו בעיקר במועדוני נוער ובדיסקוטקים.
הגילוי של איינשטיין את שירי הפופ-רוק של הביטלס, לצד בילויים ליליים במועדונים שבהם הופיעו להקות הקצב המקומיות, חוללו בו שינוי עמוק. כמי שהיה מזוהה עם המיינסטרים, ההאזנה לצלילים החדשים מאמריקה ומבריטניה הובילה אותו להחלטה אמיצה: להקים שלישייה שתבצע שירי פופ ורוק בסאונד עכשווי ורענן - ובעברית.
בשונה משלישיית גשר הירקון, שבה פעל קודם והושפעה בעיקר משירים צרפתיים, השאיפה הפעם הייתה ליצור הרכב שיתבסס על חומרים מקוריים וחשמליים, שיביאו לקדמת הבמה את האנרגיה של התקופה תוך השמטת הניחוח הנוסטלגי.
את הצעד הזה עשה איינשטיין בזכות המפגש עם שמוליק קראוס וג'וזי כץ. קראוס, דמות סוערת ורבגונית, החל את דרכו המוזיקלית כבר בסוף שנות ה-50 כחצי מצמד העופרים. עד לנקודת המפגש עם אריק הוא הספיק להיות זמר סולו, שחקן, רקדן, ימאי ואפילו מנהל פאב.
עם שובו מצרפת לישראל ב-1964, פגש קראוס את ג'וזי כץ, צעירה שעלתה מארה"ב חמש שנים קודם לכן ועבדה כרקדנית במחזמר "גברתי הנאווה". השניים הפכו לזוג והחלו להופיע כצמד במועדונים בכל הארץ. היה זה קראוס שעודד את כץ, שעד אז לא ראתה בעצמה זמרת, להתחיל לשיר. המפגש בין האנרגיה היצירתית של קראוס, הרקע האמריקאי של כץ והחזון החדש של איינשטיין, היה המרכיב שחסר כדי להצית את המהפכה.
שלישייה נולדה
"ערב אחד היו אצלנו כמה חבר'ה", מסרה לי כץ את הגרסה השלישית. "אורי זוהר יצא למרפסת וראה מול הבית את בניין כלבו שלום, כשהיו בו רק שלושה חלונות מוארים, כל אחד במקום אחר, וכך קיבל את הרעיון: 'החלונות הגבוהים'. כולנו התלהבנו מהשם וידענו שככה נקרא לעצמנו".
שמוליק תפס קריזה
"הם היו עושים הרבה חזרות, בערך שמונה שעות בכל יום", מספר צדוק קראוס. "היו יושבים בבית של שמוליק וג'וזי בתל אביב עם באנגים, מעשנים ומנגנים, בדיוק כמו הביטלס והלהקות האמריקאיות של אז".
"זיגי היה כישרוני מלידה, הוא נולד עם כישרון", סיפרה לי כץ בעבר. "כשאני ושמוליק ראינו אותו לראשונה מופיע במועדון עומר כיאם ביפו, הוא ניגן ג'אז. שמוליק הוקסם ממנו ומנגינתו. כשהתחלנו את החזרות על התקליט של החלונות הגבוהים, שמוליק ביקש מזיגי לעבוד איתנו, ורוב העיבודים הינם שלו. הוא היה מאוד ביישן, אישיות מופנמת, אדם מקסים ונחמד וחביב, כולנו אהבנו אותו כל כך".
באוגוסט 1966 החלה השלישייה, שהוחתמה בחברת התקליטים הד ארצי על ידי המפיק-זמר בני אמדורסקי, להקליט את השירים לאלבום הבכורה שלה. אף שהחלו להקליט באולפני רולי, קראוס החליט להעביר את ההקלטות לאולפני קולינור בתל אביב.
הדינמיקה הטעונה הזו השפיעה גם על התוצאה הסופית באלבום. "אחרי שהקלטתי את כל התקליט פעמיים, לא יכולתי להגיע לעוד סבב, כי עבדתי במקביל במפעל המשפחתי שניהלתי לייצור בגדי תינוקות", מספר קמינסקי. "יום אחד שמעתי את השירים ברדיו והבנתי שזה לא אני - התברר שבסופו של דבר זהר לוי הוא זה שניגן בהקלטות שאליהן לא יכולתי להגיע".
"אריק איינשטיין השתגע"
כשהאלבום יצא, הוא היה הדבר הכי חדשני, עדכני ומהפכני שנשמע במוזיקה הישראלית: העיבודים התזמורתיים התאימו לקו המוזיקלי של קראוס כמו כפפה ליד, ההרמוניות בין איינשטיין לכץ היו מתואמות להפליא, והשירים סימלו עידן חדש במוזיקה הישראלית.
"עד אז, המוזיקה בארץ הייתה להקות צבאיות ואקורדיונים, סגנון של 'אומצה-אומצה' ושירי ארץ ישראל ישנים", אומר ניב סקרבניק. "האלבום הזה הכניס אלמנטים עכשוויים ומתקדמים של פופ ופרץ את הדרך לכל מה שבא אחריו. זה נשמע אז מוזר במובן הטוב של המילה, כי פשוט לא היה פה דבר כזה לפני כן. לא בלחנים ולא בטקסטים הנוקבים".
"היו אנשים מסוימים שטענו שאנחנו עושים צחוק מהנביא יחזקאל, שהיה מסטול ורודף נשים, אז הרדיו פחד להשמיע את השיר", אמרה כץ בעבר. "את 'חייל של שוקולד' לא השמיעו בהתחלה, כי זה היה שיר אנטי-מלחמתי שיצא צמוד לפרוץ מלחמת ששת הימים".
"גם הממסד וגם התקשורת לא ידעו איך לאכול את האלבום הזה", אומר כהן. "זה היה האלבום הראשון בארץ שעורר כל כך הרבה אמוציות ומחלוקת".
"למרות ניסיונות ההשתקה, בשטח זו הייתה הצלחה מטורפת", אומר כהן. "החלונות הגבוהים הופיעו כל לילה במועדוני רחוב הירקון בתל אביב, לפעמים שתי הופעות בערב".
אחרי המלחמה, בעקבות הניצחון הגדול והתהילה של ישראל, הפופולריות של השלישייה עלתה פלאים והיא הוזמנה לסיבוב הופעות בחו"ל. בין היתר היא הופיעה באולם אולימפיה המפואר בצרפת, וביצעה גם גרסאות צרפתיות ל"יחזקאל" (שהפך ל"El El Israel") ו"חייל של שוקולד" (שהפך ל"Soldat De Chocolat").
בשנת 1968, לאחר ההרפתקה בצרפת, השיגה השלישייה חוזה הקלטות בלונדון, שבמסגרתו הקליטה תקליטון שכלל גרסאות באנגלית ל"בובה זהבה" ("Anybody Needs A Lover") ו"הנביא יחזקאל" ואת השירים החדשים "Maybe Someday" ו"Your Eyes", שתורגמו לאחר מכן לעברית על ידי איינשטיין ל"בואו ונרים כוסית" ו"כמה נעים" בהתאמה.
המפיקים המוזיקליים באנגליה תכננו להפוך את ההרכב לשם חם גם בלונדון, אבל אז הלהקה התפרקה. "על אף שחברת CBS התלהבה מהחומרים שלנו ורצתה להפיק לנו אלבום שני, הפעם בינלאומי, אריק מאוד התגעגע הביתה ורצה לחזור", הסבירה לי כץ בעבר את נסיבות הפירוק.
לא לגעת באוריגינל
"שמוליק לא היה מוזיקאי במובן הקלאסי של המילה", אומר מגן. "הוא ידע לנגן כמה אקורדים בגיטרה וכתב שירים, אבל בעיקר הוא מאוד אהב מוזיקאים. היו לנו יחסים קרובים, הוא היה כמו אח גדול שלי. באותה תקופה היינו ביחד מהבוקר עד הלילה, יושבים ומנגנים ימים שלמים. חיינו ביחד כמו משפחה, סוג של כת. זה נמשך עד 1975, אז עזבתי לארצות הברית".
"באותה תקופה נכנסתי להיריון, לא היה לי חשק ולא היו הרבה הופעות, אז לא המשכנו עם זה", מסרה לי כץ את גרסתה לפירוק גלגולה השני של השלישייה. "אסור לנסות לשחזר משהו אם זה לא האוריגינל. צריך להשאיר קלאסיקה איך שהיא, בלי לגעת בה".
אף שהאלבום היחיד של החלונות הגבוהים הוקלט לפני למעלה מחמישה עשורים, השפעתו לא דהתה לרגע. הסאונד ההרמוני והנועז של השלישייה נותר אבן הבוחן לכל מה שנקרא מאז "רוק ישראלי", והוא ממשיך להדהד גם היום בשיריהם של אומנים בני זמננו, שעדיין מחפשים - בדיוק כמו איינשטיין, קראוס וכץ - את נקודת המפגש המושלמת בין המילה הכתובה לגיטרה המנסרת. "עד עצם היום הזה אפשר להשמיע אותו לילדים ועדיין למצוא בו את אותה חיוניות", אומר כהן. "זה הבסיס שעליו עומד הרוק הישראלי המודרני".
התרעות פיקוד העורף