ומאידך, הידיעה האופטימית שאחרי החורף תמיד יבוא אביב. זו לא קריאה לפסיביות, אלא להשלמה. תובנה מאוד מרעננת, אגב, בעידן של שירים בסגנון עדות הקואוצ'רים שמטיפים לשינוי מתמיד, ויכולת לשפר את מצבך בכל תנאי ועת.
נדמה לי שההתעמקות המאוחרת שלי בטקסט הנהדר הזה קשורה ישירות למצב שבו כולנו נתונים בשנים האחרונות. לחוסר הוודאות ההולך ומתגבר שאנחנו חיים בו. ולניסיונות הכל כך טבעיים והכל כך מגוחכים שלנו להשיב לעצמנו מראית עין של שליטה.
קחו לדוגמה את התופעה המגונה שמכונה גם פרשנים באולפני טלוויזיה. עשרות רבות של אנשים, חלקם סופר ראויים ואינטליגנטיים - מלהגים את עצמם לדעת במשך שבועות ארוכים, בניסיון ליצור איזושהי ודאות או הבנה של מצב שאין להם דרך אמיתית לנתח אותו. או, כמו שמסכם לבסוף בייאוש כל קריין חדשות בכל ערוץ: אף אחד לא יודע מה עומד לקרות, פרט לדונלד טראמפ. וגם זה כלל לא בטוח.
מה שלא מפריע למקהלת הפרשנים להוסיף וללהג, כולל גנרלים בדימוס שמשחררים בביטחון מוחלט משפטים הסותרים לחלוטין דברים שאמרו רק זמן קצר קודם לכן. וגם לא מפריע להמוני ישראלים להוסיף ולצפות בכל הג'אז הזה, והכל מאותו טעם: הצורך המובן לגמרי של כולנו בתחושת שליטה על גורלנו, ההולך ומתערער. אם אנשים שליד שמם כתוב "דוקטור" או "אלוף במיל'" מסבירים לך בקול סמכותי מה קורה ומה עומד לקרות, הכאוס נעשה יותר נוח.
זה מצטרף גם לעובדה שבעידן הרשתות החברתיות כמעט כל אחד מאמץ לעצמו אמירות ותובנות נחרצות, שאובייקטיבית אין לו סט הכלים - אפילו לא מברג פיליפס - כדי להגיע אליהן. כולנו נהיינו אסטרטגים, מומחים לבליסטיקה, כלכלנים גלובליים וידענים גדולים במנטליות הפרסית לדורותיה. והכל - שוב - מתוך הרצון הנוגע ללב וחסר התוחלת להשיב לעצמנו את השליטה. הרי אם אני יודע בדיוק מה צריך לעשות כדי שהמצב ישתפר, סימן שהמצב באמת יכול להשתפר. וככל שאני אהיה יותר קונקרטי, ויותר נחוש, ויותר נחרץ, כך אצליח לשמר את השליטה בחיי. לא ככה?
ממש לא, כמו שלמדנו על בשרנו בשנים האחרונות. בסופו של דבר, גורלנו מוכתב - ברובו - בידי תהליכים רחבים שאין לנו יכולת אמיתית להשפיע עליהם. זה לא שהפכתי לדטרמיניסט מוחלט, שלא מאמין בבחירה חופשית וביכולת של אדם להשפיע על גורלו. אבל בגילי המאוחר, השבוע חגגתי 57 אביבים, אני מתחיל להפנים שהיכולת להשפיע על אותו גורל הרבה פחות גדולה ממה שסברתי.
הרי כל התרבות שלתוכה גדלתי, כל האתוס שלאורו פעלתי, מקדשים את יכולתו של האדם הבודד לברוא בעצמו את חייו. אחד מעקרונות היסוד של התסריטאות, למשל, הוא ליצור גיבור אקטיבי שברגע מסוים בזמן מקבל החלטה גורלית שתשנה לחלוטין את עתידו.
מבט מפוכח בחיי ובחיי מרבית האנשים שהכרתי לאורכם מלמד אותי שיש משהו מאוד לא מציאותי בתפיסה הזו. וגם מאוד לא צנוע. כולנו מקבלים החלטות שיכולות להשפיע עלינו באורח משמעותי, זה נכון. אבל בסוף, אף אחד לא יכול לדחות את בוא החורף. שזה בסדר גמור, כי אחריו תמיד ניפגש באביב. באביב
התרעות פיקוד העורף