בין תוכניותיו בקול ישראל היו "במקצב יוצר" ו"כל צבעי הרשת". כמי ששידר מאולפני הרדיו בתל-אביב, הוא לא שידר חדשות פרט למלחמת ששת הימים, כשהשידורים הועברו אליהם.
כשהוא נשאל מהו מבחינתו הקסם שברדיו, השיב: "מבחינתי זהו סיפור-אהבה שנמשך כמעט 70 שנה, כשדי בפתיחת המיקרופון כדי לתקשר בבת אחת עם המון אנשים ובניגוד לטלוויזיה אפשר לשדר ברדיו במכנסיים קצרים ובסנדלים. הקסם הוא באינטימיות שבין השדר לבין המאזינים, כשבאמצע רק טכנאי או טכנאית".
טימור התפרסם כמתחן-על, כששנים לא שכחו לו את המתיחה בדבר חשמל ש...נוזל מהקיר. כשנשאל אם לא חס על נמתחיו, ענה: "לא היה על מה לחוס. הרי לא לא שלחתי 200 עוגות למישהו, גם לא הזעקתי מכבי-אש לשריפה שלא פרצה. למעשה, חיפשתי את הדבר הכי אבסורדי וחיכיתי לראות איך אנשים יפלו לתוכו".
לדבריו, הגיע ל"שישי אישי" בעקבות חבר בעל אוסף גדול של עיתונים ישנים. בין סיפורי המאזינים הוא שילב משירי שנות ה-60 עם דגש על שירים עבריים. לתוכנית, ששודרה בין שישי בחצות לבין שלוש בלילה, היו מאזינים מושבעים, שהתכנסו להאזין לה כמו למועדון-חברים.
בין הסקופים בתוכנית היה הפתק שבו כתב אורי אילן "לא בגדתי!" בטרם התאבד בכלאו, בדמשק. בין השאר הובאו בתוכנית מסיפורי הטנק בדגניה, במלחמת העצמאות, אלטלנה ופטרה.
ההפסקה השרירותית של תוכנית "שישי אישי" גרמה לטימור צער בשנותיו האחרונות. "זאת לא רשות השידור, שבה שידרתי מ-57'", קבל בנימה שהסגירה את רגשותיו. "נהיה לי עניין עם אנשים שלא הבינו מה זה שידור ציבורי. לא היה להם עבר רדיופוני והם לא באו מתוך המערכת ולא צמחו בה".
התרעות פיקוד העורף