ההצעה התקבלה, ושווייץ התנדבה לארח את התחרות הראשונה בעיר לוגאנו. המודל נשען על פסטיבל הזמר האיטלקי סן רמו, אך קיבל ממד בינלאומי חדש. "ראיתי בתחרות הזו ניסוי טכנולוגי ומוזיקלי שיאפשר למדינות אירופה להכיר זו את תרבותה של זו דרך המסך הקטן, וליצור שפה משותפת של הרמוניה, מעל למחלוקות העבר", אמר בזנסון. "החלום שלי היה לאחד את כל אירופה תחת כנפיו של פסטיבל שירים; להוכיח שלמרות ההבדלים, המלחמות והשנאה - אנחנו יכולים להתאחד ולחגוג סביב מטרה משותפת אחת: המוזיקה".
בתחרות הראשונה היו כמה אלמנטים שלא חזרו על עצמם בתחרויות הבאות: כל מדינה יוצגה על ידי שני שירים, וההצבעה הייתה חשאית ונערכה בחדר צדדי. פרט לזוכה, לא הוכרזו תוצאות נוספות.
"אני נזכרת בחום ובפשטות שהיו שם", סיפרה אסיה לימים. "ישבנו כולנו בחדר אחד קטן והייתה תחושה של משפחה, לא של קרב. אירופה של אותם ימים הייתה עדיין פצועה מאוד מהמלחמה, והיה צורך נואש במשהו שיגרום לנו להרגיש שוב בני אדם, שיגרום לנו לשיר יחד. עבורי, לעלות על הבמה עם 'Refrain' היה רגע של תום טהור. לא היו גימיקים, לא היו זיקוקים, רק תזמורת וקול. כששכחתי את המילים באמצע, הקהל לא כעס, הוא מחא כפיים באהבה, כי כולם הבינו שזהו רגע היסטורי שנולד. תמיד אמרתי שהאירוויזיון היה רעיון סנסציוני, זה היה המפץ הגדול של הבידור האירופי. כשרואים למה התחרות הפכה כיום, למופע הכי גדול בעולם, קשה להאמין שהכל התחיל שם, על במה קטנה בשווייץ, עם כמה חברים שרק רצו לשיר לעולם שיהיה בסדר".
1958 | מודוניו מבצע לראשונה את "Volare"
עם כל הכבוד לשני השירים הראשונים שזכו בתחרויות האירוויזיון, הלהיט המשמעותי הראשון, "Volare", נולד בתחרות השלישית, שהתקיימה בהולנד ב-1958, אף שהגיע רק למקום השלישי.
"כשפרנקו בא אליי עם הרעיון הזה של אדם שמתעורר כחול ומתחיל לעוף בשמיים, זה נשמע כמעט הזוי, כמו טירוף", סיפר מודוניו. "הבנתי שזה לא רק שיר על חלום, אלא על הרצון של כולנו לברוח מהמציאות האפורה של אחרי המלחמה ולמצוא עולם צבעוני וחופשי יותר. כשכתבנו את הלחן, רציתי שהוא יהיה כמו פעימת לב שמתגברת - משהו שמתחיל בלחישה ונגמר בצעקה גדולה. זה היה הרגע שבו הכל השתנה עבורי כיוצר".
בשנת 1958 שלחו מודוניו ומיליאצ'י את השיר לפסטיבל סן רמו, ונטיית השופטים הייתה לדחות אותו. עם זאת, הוא התקבל בסופו של דבר. השיר זכה בפסטיבל לא מעט הודות לביצועו של מודוניו, שנחשב לרגע מכונן במוזיקה האיטלקית: במהלך ביצועו, פשט מודוניו את זרועותיו כאילו עמד להמריא. עד אותה עת, נהגו זמרים איטלקים לעמוד ללא תנועה על הבמה.
באותה תקופה, השירים האיטלקיים היו מאוד דרמטיים, מלאים בדמעות וביגון על אהבות נכזבות או על אמא. "כשהתחלתי לשיר את השיר הזה, הרגשתי שאני לא רק שר, אלא משתחרר. הרגשתי שאני צובע את ידיי ואת פניי בכחול ומתחיל לעוף", סיפר מודוניו. "הפרישה של הזרועות בזמן הפזמון לא הייתה סתם תנועה של זמר, היא הייתה הבעה של חופש מוחלט. אנשים לא ראו דבר כזה לפני כן - מישהו שפשוט עומד שם וצועק את השמחה שלו לעולם. השיר הזה היה המרד האישי שלי נגד כל מה שהיה ישן ומיושן במוזיקה שלנו".
מכיוון שפסטיבל סן רמו שימש מעין "קדם-אירוויזיון" באיטליה, "Volare" נבחר לייצג את איטליה באירוויזיון. הופעתו של מודוניו נכנסה להיסטוריה גם בשל מקרה חריג: הוא הזמר הראשון שנאלץ לבצע את שירו פעמיים במהלך השידור החי, בשל תקלה בשידור, שבגינה הביצוע לא נשמע במלואו בכל המדינות המשדרות. כך יצא שהוא ביצע את השיר הראשון בתחרות, וגם ביצע אותו שוב רגע לפני תחילת ההצבעה.
"Volare" הפך ללהיט בכל העולם, תורגם לשפות רבות וזכה למאות גרסאות כיסוי. ב-1959 אף זכה בשני פרסי גראמי להקלטת השנה ולשיר השנה. מודוניו ייצג את איטליה גם באירוויזיון הבא עם השיר "Piove" (Ciao ciao bambina), שהגיע למקום השישי והפך גם הוא ללהיט הזכיר ביותר מאותו אירוויזיון, וכן ב-1966 עם השיר "Dio, come ti amo", שלא זכה להצלחה.
1963 | הישראליות הראשונות באירוויזיון
עופרים, מהזמרות הבולטות בשנות ה-50 וחצי מצמד העופרים, חוותה לראשונה הצלחה בינלאומית כשהשתתפה עם השיר "סתיו" בפסטיבל זמר בפולין וזכתה במקום השני. ההצלחה הובילה אותה לסיבוב הופעות והקלטות בשווייץ שהיה כה מוצלח, עד שהמדינה החליטה שהיא תהיה הנציגה שלה באירוויזיון עם השיר "T'en vas pas" ("אל תעזוב").
עופרים הייתה במרחק נגיעה מהניצחון, עד ששינוי בהצבעה שהעביר ברגע האחרון חבר השופטים הנורווגי (מסיבות שנויות במחלוקת עד היום), העניק את הזכייה לדנמרק ודחק אותה למקום השני.
"באותם ימים לא חשבתי על פוליטיקה או על זה שאני מייצגת מדינה אחרת", סיפרה עופרים. "הייתי פשוט זמרת שבאה לשיר. השיר היה קסום, והרגשתי שהקהל באולם איתי. כשהתחילה הדרמה עם הניקוד, לא באמת הבנתי מה קורה על הבמה. ראיתי את לוח התוצאות משתנה ולא הבנתי איך הניצחון מחליק לי מהידיים. שנים אחר כך אנשים עדיין שאלו אותי אם אני כועסת על נורווגיה. האמת היא שלא. האירוויזיון נתן לי דחיפה אדירה בקריירה הבינלאומית שלי באירופה. עבורי, כזמרת ישראלית צעירה, לעמוד שם ולהרגיש שהעולם מקשיב - זה היה הניצחון האמיתי. זה פתח דלת לאומנים ישראלים אחרים להאמין שהם יכולים להיות כוכבים בינלאומיים".
באותה תחרות כרמלה קורן ביזמן, יוצאת תזמורת חיל האוויר שפיתחה קריירה באירופה, השתתפה כנציגת אוסטריה עם השיר "Vielleicht geschieht ein Wunder" ("אולי קסם יתרחש"), והגיעה למקום השביעי.
"הרגשתי שאני סוגרת מעגל היסטורי מטורף", סיפרה לי קורן ביזמן בעבר. "מצד אחד, הייתי זמרת צעירה מישראל שרוצה לכבוש את העולם, ומצד שני, היה בזה משהו כמעט בלתי נתפס - לעמוד שם עם דגל אוסטריה על הכתפיים. היו כאלו שביקרו אותי על זה בארץ, אבל אני ראיתי בזה ניצחון: הנה, אני, זמרת יהודייה-ישראלית, הופכת לכוכבת הכי גדולה של המדינה הזאת. האירוויזיון של אז היה עולם אחר. הכל היה חי, התזמורת הייתה עצומה, והמתח מאחורי הקלעים היה מנומס ושקט. לא היו מסכי ענק או פירוטכניקה, היה רק הקול שלך והשיר. כששרתי 'אולי קסם יתרחש', באמת הרגשתי שקורה נס, שאני מצליחה לגשר על פערים שאי אפשר היה לדמיין שנים ספורות קודם לכן. זה היה הרגע שבו הבנתי שמוזיקה היא כוח שחזק יותר מכל פוליטיקה או היסטוריה כואבת".
1964 | בלדת הנעורים והזמרת הנערה
"הייתי ילדה, ממש ילדה", סיפרה צ'ינקווטי לימים. "הכל היה נראה לי כמו חלום גדול או משחק. לא הבנתי באותו רגע את המשמעות של התחרות או כמה היא תשנה את החיים שלי. פשוט עמדתי שם ושרתי את מה שהרגשתי. כשהכריזו עליי כמנצחת, הרגשתי סחרחורת של התרגשות, אבל בתוך תוכי נשארתי אותה ילדה שרק רוצה לחזור הביתה להורים שלה. השיר הזה ייצג תקופה אחרת. הוא דיבר על צניעות ועל לחכות לרגע הנכון. הרבה אנשים היום אולי לא מבינים את זה, אבל אז זה היה מאוד אמיתי. הרגשתי שאני מייצגת דור שלם של נערות איטלקיות שרצו לגדול לאט, בלי למהר לעולם המבוגרים. עד היום, כשאני שרה אותו, אני מרגישה את אותה התמימות הטהורה שהייתה לי אז. האירוויזיון היה עבורי הדרכון לעולם. בזכות הערב ההוא בקופנהגן, זכיתי לשיר בכל שפה אפשרית ולהופיע בכל מדינה. זה היה המפץ הגדול של הקריירה שלי. תמיד אהיה אסירת תודה לתחרות שנתנה לי את האפשרות להיות מי שאני היום - אישה שחיה ונושמת מוזיקה כבר עשרות שנים".
1965 | זכייה עם לב שבור
המראה הבלונדיני והתמים של גאל, לצד הופעתה הכריזמטית וקולה המחוספס, הובילו אותה לזכות במקום הראשון. השיר הפך ללהיט בינלאומי וזכה לגרסאות כיסוי, בהן של שלישיית גשר הירקון ששרה "אל תכעסי זה לא אסון".
כשצלצלה לבשר לו את החדשות המשמחות מיד עם זכייתה, במקום לברך אותה, פרנסואה צרח עליה שהיא שרה נורא וזייפה, והודיע לה כי נפרד ממנה. "זכית בתחרות", אמר לה, "אבל איבדת אותי".
לימים סיפרה גאל שאחרי השיחה היא נשלחה לבמה לבצע את השיר המנצח. "בכיתי", היא אמרה. "במהלך הביצוע של השיר המשמח ירדו לי המון דמעות, אבל לא מהתרגשות. הייתי שבורת לב". לאחר שהדי הזכייה דעכו, גאל לא התראיינה על התחרות ולא ביצעה את השיר בהופעותיה.
1969 | התיקו המרובע
אירוויזיון 1969, שנערך בפעם הראשונה והיחידה עד כה בספרד, היה הראשון שנגמר בשוויון במקום הראשון. לא פחות מארבע מתמודדות מתוך 16 המדינות שלקחו חלק בתחרות קיבלו 18 נקודות כל אחת.
באותה תקופה לא היה נוהל לגבי מצב שבו יש שוויון במקום הראשון, ולכן כל הארבע נקבעו כמנצחות על פי החלטת המפקח מטעם איגוד השידור האירופי. בשל מספר המנצחים הרב לא היו די מדליות לכולם, ועל כן רק הזמרות קיבלו מדליות, וכותבי השירים קיבלו אותן מאוחר יותר.
בהגרלה בין ארבע המדינות נקבע כי הולנד תארח את התחרות בשנה שאחרי. "את חייבת לדעת להפסיד בכבוד", אמרה אז לולו, "אבל גם לדעת לנצח בכבוד".
הכרזת ארבעה שירים כזוכים עוררה מבוכה עד כי חלק מהמדינות החליטו להחרים את אירוויזיון 1970. כך, כעבור שנה נקבע כי במקרה של תיקו במקום הראשון, האומנים יבצעו את שיריהם פעם נוספת ולאחר מכן חברי השופטים מכל המדינות, שנציגיהן אינם מתחרים על המקום הראשון, יצביעו שוב בהרמת ידיים כדי לבחור את המנצח היחיד.
ב-1989 שונה שוב החוק כך שהמנצחת תהיה המדינה שקיבלה את מספר הפעמים הגבוה ביותר של הניקוד המקסימלי. החל מ-2016 ועד היום הכלל לשבירת שוויון הוא מספר המדינות שהעניקו ניקוד לשיר. ככל שיותר מדינות הצביעו לשיר, הוא מדורג גבוה יותר.
1970 | המועמדת לנשיאות מביסה
הופעתה של דנה, שישבה על שרפרף גבוה, בנעליים לבנות, ושרה בלדה עדינה, כבשה את הלבבות. זכייתה הייתה הניצחון הראשון של אירלנד, המדינה שתהפוך לימים - יחד עם שוודיה - לשיאנית הזכיות בתחרות, עם שבע זכיות.
"הגעתי להולנד כנערה מצפון אירלנד, בתקופה שבה המולדת שלי הייתה בלהבות של סכסוכים פוליטיים", סיפרה דנה, שלימים הפכה למועמדת לנשיאות אירלנד, חברה בפרלמנט האירופי ושופטת בתוכניות ריאליטי. "לא חשבתי על קריירה בינלאומית, רק רציתי לא לאכזב את המשפחה שלי. כשישבתי על השרפרף ההוא, הרגשתי כל כך קטנה מול הבמה העצומה והאורות. כשחוליו איגלסיאס עלה, הוא נראה כמו כוכב קולנוע, ואני הרגשתי כמו תלמידת בית ספר. כשהתחילה ההצבעה והבנתי שאני מובילה, הלב שלי פעם כל כך חזק שפחדתי שהמיקרופון יקלוט את זה.
כשחזרתי לבמה לשיר את שיר הניצחון, לא יכולתי להפסיק לבכות. זה לא היה רק הניצחון האישי שלי; הרגשתי שבאותו רגע, למשך שלוש דקות, כל העולם לא הסתכל על אירלנד בגלל פצצות או מהומות, אלא בגלל שיר אהבה פשוט. זה הכוח של האירוויזיון - הוא יכול לקחת ילדה יחפה ולהפוך אותה לסמל של תקווה עבור אומה שלמה". בשנה זו שודרה התחרות לראשונה גם בארצות הגוש המזרחי - ברית המועצות, הונגריה וצ'כוסלובקיה.
1974 | אבבא כובשת את העולם
אירוויזיון 1974 ייחקק לנצח בתור התחרות שבה נחשף העולם לאבבא, להקת הפופ המפורסמת בעולם שייצגה את שוודיה עם "Waterloo". השיר זכה במקום הראשון והפך לשיר האירוויזיונים הגדול בכל הזמנים.
הלהקה התלבטה איזה שיר להגיש לתחרות הקדם. האם את "Waterloo", שהחל במקצב רוק-ג'אז ובהמשך שונה מקצבו לדיסקו, או את הבלדה "Hasta Manana". על הבמה באנגליה הם עלו בבגדים נוצצים וצבעוניים, בהרמוניות נהדרות ועם מנצח שמחופש לנפוליאון בונפרטה. כך הם כבשו את הקהל, ואת העולם כולו.
"ידענו שיש לנו שיר חזק", סיפר לימים בני אנדרסון. "כשישבנו בחדר הירוק וראינו את הנקודות נערמות, הבנו שהעולם משתנה עבורנו באותו רגע. זה לא היה רק לנצח בתחרות שירים, זו הייתה הדלת שדרכה יצאנו משוודיה אל העולם הגדול. בלי 'ווטרלו', אבבא כנראה הייתה נשארת להקה מקומית ששרה בשוודית".
"הייתי כל כך לחוצה שרעדתי כולי. כשעלינו לשיר את השיר פעם שנייה כמנצחים, הכל היה מטושטש", אמרה פלטסקוג. "אני זוכרת שהסתכלתי על הקהל וראיתי אנשים בהלם, הם מעולם לא ראו דבר כזה על במת האירוויזיון. הניצחון הזה היה הוריקן שסחף אותנו. תוך לילה אחד הפכנו מרכוש פרטי של שוודיה לרכוש של כל העולם".
אבבא הפכה את האירוויזיון מתחרות בלדות שמרנית למופע פופ מודרני, בזכות שילוב של סאונד רוק'נרול אנרגטי, הופעה ויזואלית נועזת ושירה באנגלית שהוכיחה שניתן לפרוץ מהתחרות לקריירה בינלאומית חסרת תקדים.
1980, 1987 | ג'וני לוגן, מר אירוויזיון
"בפעם הראשונה שזכיתי הייתי המום", סיפר לוגן. "לא הבנתי את גודל המעמד, פשוט שרתי מהלב. אבל ב-1987, כשישבתי בחדר הירוק, זה היה אחרת. כתבתי את השיר הזה בתקופה קשה בחיי, הוא היה מאוד אישי עבורי. כשעליתי לשיר אותו פעם שנייה כמנצח, הרגשתי שהקהל ואני הופכים לאחד. זה היה רגע של גאולה. אנשים מכנים אותי 'מר אירוויזיון'. לפעמים הרגשתי שהתואר הזה הוא סוג של קללה, כי הוא קיבע אותי בתוך משבצת מסוימת והיה קשה לפרוץ ממנה כאומן עצמאי. אבל עם השנים למדתי לחבק את זה. האירוויזיון נתן לי את החיים שלי, את הקריירה שלי ואת האפשרות לגעת במיליוני אנשים דרך מוזיקה. התחרות הזו היא חלק מהנשמה שלי, ואני גאה להיות חלק מההיסטוריה שלה".
1988 | הפריצה של סלין דיון
עד השתתפותה באירוויזיון הוציאה דיון, ילידת קנדה, שמונה אלבומי אולפן בשפה הצרפתית, הראשון שבהם היה בהיותה בת 13. עיקר פרסומה היה בקנדה, שאינה חברה באיגוד האירופי כמובן.
באירופה היא הייתה אלמונית. הפריצה הגדולה שלה הגיעה ב-1988, כששווייץ פנתה אל דיון לייצג אותה באירוויזיון, במטרה לנצח לאחר שנים שבהן לא נחלו הצלחה בתחרות.
דיון בת ה-20 ביצעה באירוויזיון, שנערך בדבלין, את השיר הצרפתי "Ne partez pas sans moi" ("אל תעזוב בלעדיי"), קטפה את המקום הראשון והפכה מאותו רגע לכוכבת בינלאומית. עוד לפני כן, רגע הזכייה שלה היה מורט עצבים, שכן היא ניצחה בהפרש של נקודה אחת מבריטניה.
1990 | השיר על חומת ברלין
קוטוניו הגיע לתחרות עם השיר "Insieme: 1992" ("ביחד: 1992"), המנון פופ פוליטי-חברתי שכתב על רקע נפילת חומת ברלין והחזון לאירופה מאוחדת. עם קולו המחוספס והכריזמה של כוכב-על, הפך קוטוניו, אז בן 46, לזוכה המבוגר ביותר עד לאותה עת. על הבמה ליוו אותו חמישה חברי להקה יוגוסלבית, בחירה סמלית שהדגישה את האחדות בין מזרח למערב אירופה.
בנאום הניצחון שלו הסביר קוטוניו שהשיר הוא הצהרה על המצב ביבשת: "הלילה הזה לא שייך לי, הוא שייך לאירופה החדשה שנולדת לנגד עינינו. כשכתבתי את השיר, לא חשבתי רק על התחרות, חשבתי על הילדים שלנו שיגדלו בעולם בלי גבולות ובלי חומות. המילים 'Unite, Unite, Europe' הן לא רק פזמון, הן התפילה שלי לאחדות ולחופש. לראות את הקהל בזאגרב, עיר שחווה את רוחות השינוי, שר יחד איתי על עתיד משותף, היה הרגע המרגש בקריירה שלי. אני מאמין שמוזיקה היא השפה היחידה שיכולה להפיל חומות בלבבות של אנשים. איטליה נתנה לי את הקול, אבל אירופה נתנה לי הלילה את החלום. אנחנו כבר לא לבד, אנחנו ביחד".
הזכייה של קוטוניו הובילה אותו להנחות את התחרות ברומא שנה לאחר מכן, לצד ג'יליולה צ'ינקווטי. זה לא הלך כמצופה, וקוטוניו ספג ביקורות קשות לאחר שהתעלם כמעט לחלוטין מחוקי הפורמט, דיבר בעיקר באיטלקית במקום באנגלית או צרפתית, ואף העליב והתווכח בשידור חי עם המפקח על ההצבעה, כשהתוצאות לא התאימו לציפיותיו.
1998 | דנה אינטרנשיונל עושה היסטוריה
"איך שקיבלתי את הטקסט, הרגשתי את המנגינה יוצאת לי ישר מתוך הלב", סיפר לי פיק בעבר. "תוך כדי נסיעה באוטו, עם המילים של יואב בידיי, נוצרה המנגינה תוך דקות ספורות. שמעתי תזמורת שלמה מנגנת לי בראש".
לאחר שהשיר הוקלט, הוא נשלח לוועדת רשות השידור, שבחרה בו. "מיד כשהשיר נבחר, חברי כנסת מקובעים, בעיקר מהמפלגות הדתיות, התנגדו לכך שזמרת טרנסג'נדרית תייצג את ישראל באירוויזיון וטענו שזה מנוגד לדת", ציין כרם. "אבל הרעש לא עזר להם".
באותה שנה החליטה ועדת האירוויזיון העולמית על כמה שינויים: מעתה המדינות התחילו להופיע בעיקר עם פלייבקים ולא עם תזמורות נגנים גדולות בלייב. כמו כן, זה היה האירוויזיון האחרון שבו יושם חוק השפה, החוק שמחייב את כל המדינות המשתתפות להופיע בלשון המדינה שממנה האומנים מגיעים. והיה עוד שינוי: זו הייתה הפעם הראשונה בתולדות האירוויזיון שהקהל הצביע מהבית, וההצבעה לא הייתה תלויה רק בחבר שופטים.
התחרות הייתה אחת הצמודות בתולדות האירוויזיון, וישראל ומלטה הפייבוריטית הובילו את הטבלה. לאחר הקראת הנקודות של צוות השיפוט הטורקי, נוצר שוויון: 164 נקודות לכל אחת. ההכרעה הייתה מונחת בידיו של צוות השיפוט המקדוני, שחתם את ההצבעה.
המקדונים העניקו 8 נקודות לישראל ו-10 נקודות לבריטניה. רבים הניחו כי הם ימסרו את 12 הנקודות למלטה, אך המקדונים הפתיעו כשמסרו את הדוז פואה לקרואטיה. עם סיכום הנקודות היה ברור: ישראל הגיעה למקום הראשון עם 172 נקודות, הבריטים במקום השני ומלטה במקום השלישי.
"הייתי בהלם טוטאלי כששמעתי את הדוז פואה בוקע מהרמקולים ומהמסך הגדול", אמרה לי אינטרנשיונל. "אני לא יכולה לתאר לך במילים את ההרגשה הזו. אני גם לא זוכרת מה הרגשתי במשך שלוש דקות הביצוע של השיר. יש לי סוג של בלקאאוט. זו הייתה ועדיין זכות גדולה עבורי. מיד כשזכיתי אמרתי: 'אלוהים היה איתי'".
עם הזכייה הכריזו המנחים הבריטים בשמה של דנה והמתינו לעלייתה לבמה, לפי הכללים המקובלים של התחרות. אלא שהיא לא הגיעה. "הבריטים לא הבינו מה קרה לנו ולא ידעו מה לעשות", אמר כרם. "בסך הכל רצנו לחדר שבו היה הז'קט של גוטייה, כדי שדנה תלבש אותו. בסוף הכל הסתדר וזכינו לעשות את ההיסטוריה ולהביא כבוד לישראל".
2008 | תרנגול ההודו ברגע ביזארי
מכיוון שדסטין הוא בובה, הציטוטים שלו תמיד נשארו "בתוך הדמות", אך הם שיקפו היטב את הרוח החצופה של האירוע. "האירוויזיון הפך לקרקס, אז החלטתי להביא את הליצן הכי גדול שיש - את עצמי", אמר במסיבת עיתונאים אחרי ההפסד. "כשיצאתי מהביצה בבלגרד וראיתי את כל הפרצופים הרציניים האלה, הבנתי שהם לא מבינים את הבדיחה. המטרה שלי הייתה פשוטה: להזכיר לאירופה שהתחרות צריכה להיות כיפית, לא מלחמה גרעינית. אז נכון, לא עליתי לגמר וגרמתי לאומה שלמה של אירים להתבייש, אבל הבעיה של האירוויזיון היא לא התרנגול, אלא העובדה שאנשים לוקחים את השירים האלה יותר מדי ברצינות".
ג'ון מוריסון, האדם שמאחורי הבובה, הוסיף בנימה רצינית יותר שנים לאחר מכן: "ידענו שזה סיכון. אירלנד הייתה מתוסכלת, ודסטין היה הדרך שלנו להגיד 'נמאס לנו לנסות לרצות אתכם'. התגובה של הקהל - הבוז באולם - הייתה אחד הרגעים הכי כנים בהיסטוריה של האירוויזיון. זה היה רגע שבו הפנטזיה של התחרות פגשה את המציאות הצינית, וזה היה מרהיב בדרכו המעוותת".
2014 | האישה עם הזקן
זכייתה של קונצ'יטה בקדם-אירוויזיון האוסטרי לוותה במחלוקת ציבורית: ארבעה ימים לאחר הזכייה נרשמו 21 אלף אנשים בדף הפייסבוק "נגד וורסט", על מנת למנוע ממנה לייצג את מדינתם.
"הלילה הזה מוקדש לכל מי שמאמין בעתיד של שלום וחופש. אנחנו מאוחדים, ואנחנו בלתי ניתנים לעצירה", אמרה קונצ'יטה בנאום הזכייה. "כשיצאתי לדרך הזו, אמרו לי שזה פרובוקטיבי מדי, שזה יפגע בערכי המשפחה. אבל הלילה הוכחנו שזה לא משנה איך אתה נראה או את מי אתה אוהב. מה שמשנה זה הלב והאנושיות. בשלוש הדקות האלו על הבמה, לא ראיתי זקן או שמלה, ראיתי אנשים ששרים יחד איתי על הכוח לקום מהאפר. אני רוצה להגיד לכל הילדים שיושבים בבית ומרגישים שהם שונים: אתם לא לבד. החברה שלנו יכולה להיות אכזרית, אבל הלילה הזה הוא ההוכחה שיש מקום לכולם תחת השמש של אירופה. הניצחון הזה הוא לא רק שלי, הוא של כל מי שמעז להיות עצמו".
2024 | הזוכה הא-בינארי הראשון
הזכייה שלו באירוויזיון 2024, שנערך בשוודיה, נחשבת לאחד הרגעים המכוננים בתולדות התחרות. השיר המנצח, "The Code", לא היה רק מפגן מרשים של יכולות ווקאליות שנעו בין אופרה לראפ, אלא גם יצירה אוטוביוגרפית שתיארה את המסע האישי של נמו למציאת זהותו.
מבחינת ההיסטוריה של התחרות, רגע הזכייה סימל את הפיכת במת האירוויזיון למרחב שבו זהות מגדרית וביטוי עצמי רדיקלי הופכים למיינסטרים, תוך שהם זוכים לחיבוק חם מצד השופטים ומצד הקהל.
התרעות פיקוד העורף