"למרות זאת, אני לא שוכח לרגע שזה השיר שאני רואה בו את הבייבי שלי, שפתח לי את הקריירה", הוא אומר.
"אבל עם החוסן הנפשי החזק שיש לי התגברתי על תחושת ההחמצה. הבנתי שלמיקום הלא בדיוק מחמיא שהיה לי שם תרמה העובדה שהוגרלתי לביצוע השיר הראשון, דבר שהוא לא לטובת מי שמתמודד בתחרות כזאת. לא כל כך זוכרים את השיר הראשון עד שנפתחת ההצבעה. בנוסף, כנראה הגעתי לגמר לאחר רצף של חזרות עם קול קצת עייף".
"בכלל לא. הרבה זמן לקחתי את העניין ככישלון, עד שהגעתי למסקנה שזה לא כך, ואני זמר טוב שיש לו קריירה. מי שחושב אחרת, שיבושם לו".
"תמיד אהבתי את הבמה ואהבתי להופיע, אבל הייתי גם ביישן, מה שמנע ממני לשיר במקהלת בית הספר", מספר זיו. "בכיתה ו' עברתי לבית ספר אחר, ושם תפסתי אומץ. לא רק שהצטרפתי למקהלה, הייתי גם בחוג דרמה. כעבור שנה התקבלתי ללהקת 'צעירי הוד השרון'. בצבא שירתי בלהקת חיל החינוך ובשנה האחרונה שלי שם הייתי מפקד הלהקה".
מנינג'ה ל"עלובי החיים"
מהלהקה הצבאית הגיע זיו היישר ל"דה ווייס", תוכנית המציאות המוזיקלית, והודח ממנה בשלב הדו־קרב. "ההדחה הייתה אכזבה מאוד גדולה עבורי", הוא מספר. "בדיעבד נראה לי שלא באתי מוכן לתוכנית. אבל נהניתי לשתף פעולה עם רמי קלינשטיין, גאון שתמיד הערכתי".
מחוץ לבמה זיו מוצא זמן ללימודים בבינתחומי בהרצליה. "התחלתי שם בלימודי ממשל, ראיתי שזה לא בשבילי, ועברתי ללימודי תקשורת", הוא מספר.
"יש לי הרבה חלומות, הרבה דברים שאני רוצה לעשות. ככל שזה נשמע קלישאתי, לפני הכל חשוב לי להמשיך להיות מאושר בזוגיות עם בן הזוג שלי. מה שהעיב על האושר שלי הוא מותה של אמי, אובדן שקשה לי להתגבר עליו".
"חד־משמעית אקח את ההצעה, בלי לחשוב פעמיים. נראה לי שעם הניסיון שצברתי מאז הייתי יודע לעשות דברים בצורה אחרת".
התרעות פיקוד העורף