כשהקהל שר עם וילסון את השורה הנצחית "God Only Knows What I’d Be Without You" היה ברור מדוע "Pet Sounds", האלבום של הביץ’ בויז שראה אור לפני 60 שנה, ב-16 במאי 1966, נחשב עד היום לאחד האלבומים הגדולים בהיסטוריה, ואף דורג במקום השני ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של המגזין "רולינג סטון". "האלבום הוצב אמנותית לפני אלבומים אחרים, ובעצם היה בזמנו ההפקה הכי גדולה וטובה שלי", אמר וילסון בעבר. "זו הייתה הפעם הראשונה שבה השתמשתי במילים מסורתיות ומלאות השראה שהפיקו רגשות מהנשמה שלי".
מוזיקת אגו
האלבום "All Summer Long" ב-1964 סיכם את תקופת החוף שלהם וכעבור שנה החליט בריאן וילסון לפרוש מהופעות כדי להתרכז בכתיבה ובהפקה. הוא פגש את הפזמונאי טוני אשר, והשניים פיתחו שותפות יצירתית במטרה ליצור שירים שונים מהקו המוכר. בתחילת 1966 הם החלו לפתח רעיונות מוזיקליים גולמיים שהפכו למילים וללחנים המורכבים של "Pet Sounds" וסימנו את המעבר המוחלט של הלהקה משירי חוף ליצירה אוטוביוגרפית ופורצת דרך.
"טוני ואני ישבנו שעות ליד הפסנתר ודיברנו על החיים, על אהבה, על פחדים ועל בדידות", סיפר וילסון. "הייתי מנגן לטוני קטעים קטנים ומנגינות שעלו לי בראש, והוא היה מבין בדיוק מה אני מרגיש והופך את זה למילים. הוא הצליח להיכנס לראש שלי. ‘Pet Sounds’ היה בשבילי ניסיון להביע רגשות שאף פעם לא ידעתי איך לבטא בקול רם. רציתי ליצור מוזיקה שתגרום לאנשים להרגיש אהבה, עצב ותקווה בו-זמנית. כשכתבנו את ‘God Only Knows’ הרגשתי שאנחנו נוגעים במשהו אמיתי מאוד, משהו עמוק יותר משיר פופ רגיל. לא חשבתי על הצלחה או על להיטים. רק רציתי ליצור מוזיקה יפה שתיגע לאנשים בלב".
בזמן ששאר חברי הלהקה היו בסיבוב הופעות ביפן ובפיליפינים, וילסון שכר את שירותיה של "Wrecking Crew", קבוצת נגני עילית בת עשרות מוזיקאים. באותם ימים וילסון ניצח על ההקלטות כמעט לבדו, כשהוא מחלק הוראות מדויקות לנגנים מנוסים ממנו, שלעיתים לא הבינו את המלודיות המוזרות שביקש מהם לנגן, אך נדהמו מהתוצאה.
ההפקה הייתה יקרה להחריד במונחי 1966, בתקציב שחצה את רף ה-70 אלף דולר. מקורן של נביחות הכלבים, אחד האלמנטים הקוליים המיוחדים בהקלטות, היה, אגב, כלביו של וילסון עצמו, מה שגרם למייק לאב להעניק לאלבום את שמו. חברי הלהקה חזרו ממסע ההופעות לאולפן כדי להקליט את ההרמוניות הקוליות, תהליך שהיה מפרך במיוחד. וילסון דרש מהם להקליט שוב ושוב את אותן שורות במשך ימים, עד שזכה לכינוי "אוזני כלב" בשל יכולתו לשמוע זיופים זעירים.
"באולפן הרגשתי שאני יכול סוף-סוף לשמוע את המוזיקה כמו ששמעתי אותה בתוך הראש שלי", סיפר וילסון. "רציתי לקחת צלילים שאנשים מכירים - גיטרות, פסנתרים, קולות - ולבנות מהם משהו שאף אחד לא שמע קודם. הייתי יושב שעות עם הנגנים ומנסה שוב ושוב כל תו, כל הרמוניה, כל כלי קטן ברקע. לפעמים היינו עובדים יום שלם על כמה שניות בשיר כי חיפשתי את ההרגשה המדויקת. רציתי שהמוזיקה תהיה מלאה ברגש, שתישמע כמו חלום, כמו זיכרון, כמו אהבה וכאב יחד. לא עניין אותי אם אנשים יבינו מיד מה אני עושה. רק רציתי ליצור משהו יפה ואמיתי, משהו שיישמע נצחי".
הדרך לאלבום, שהוקלט בארבעה אולפנים שונים במשך תשעה חודשים, הייתה רצופה במשברים. מייק לאב, שבדרך כלל כתב עם וילסון את השירים, התנגד בתוקף לכיוון החדש וטען שהמעריצים מצפים לשירי גלישה ולא ל"מוזיקת אגו" מורכבת. במקביל, וילסון החל להתנסות ב-LSD ובמריחואנה בצריכה מוגברת, שלדבריו פתחה את מוחו אך גם העצימה את חרדותיו והזיותיו. השיר "I Know There’s an Answer" נקרא במקור "Hang On to Your Ego" והיה מחווה לחוויית ה-LSD של וילסון. השם שונה בשל לחץ של לאב שהיה שותף לכתיבת השיר וסבר שהמילים מקדמות שימוש בסמים. הסמים גם עשו את האלבום ליצירה פסיכדלית מוקדמת.
מקום אחר לגמרי
"כשהתחלנו לעבוד על ‘Pet Sounds’ היה ברור שבריאן לוקח את הלהקה למקום אחר לגמרי", סיפר בעבר מייק לאב. "אנחנו היינו רגילים לשירים על גלישה, מכוניות ובחורות, ופתאום הוא הגיע עם מוזיקה הרבה יותר מורכבת, הרבה יותר אישית ורגשית. היו בינינו ויכוחים סוערים וריבים באולפן, כי לפעמים לא הבנתי לאן הוא מנסה להגיע. שאלתי אותו למה אנחנו צריכים כל כך הרבה נגנים, כל כך הרבה טייקים וכלים מוזרים בשירים. חשבתי שחלק מהחומרים לא מספיק מסחריים ושאנשים אולי לא יבינו אותם. אבל בריאן שמע דברים שאף אחד מאיתנו לא שמע. גם כשהיו בינינו מחלוקות, תמיד ידעתי שהוא גאון מוזיקלי. בדיעבד, האלבום הוכיח שבריאן צדק. הוא שינה את הדרך שבה אנשים חשבו על אלבומי פופ ורוק".
"God Only Knows" היה שיר הפופ הראשון שנעשה בו שימוש במילה "אלוהים", דבר שעורר את חששו של וילסון שהשיר יוחרם ברדיו. את השיר "Sloop John B" שכנע דניס וילסון, מתופף הלהקה, את בריאן להקליט אף שהיה שיר עם מסורתי, והוא הפך ללהיט הגדול ביותר באלבום. השיר שחותם את האלבום, "Caroline, No", הוא שיר כואב על אובדן התמימות וההתבגרות, שווילסון הוציא במקור כסינגל סולו.
בשיר "Wouldn’t It Be Nice" הפותח את האלבום בריאן וילסון ביקש מטוני אשר לכתוב על "התסכול שבלהיות צעיר מדי". השיר מתאר בני זוג צעירים החולמים על היום שבו יוכלו להתחתן ולחיות יחד, והוא נעשה אחד מהמנוני הפופ המורכבים והאהובים ביותר בהיסטוריה.
עם צאת האלבום, שעל עטיפתו מופיעים חמישה מחברי הלהקה כשהם מאכילים עיזים בתפוחים, הוא התקבל בצורות שונות. בבריטניה הוא הפך להצלחה מסחררת, הגיע למקום השני במצעדים וזכה לשבחים כאלבום הפופ המתקדם ביותר אי פעם, ואילו בארצות הברית, מולדתו, הוא נחשב לאכזבה מסחרית, נתפס כ"מוזר" ו"כבד מדי" והגיע רק למקום העשירי במצעד הבילבורד.
חברת התקליטים "קפיטול" אף הטילה ספק בפוטנציאל של "Pet Sounds" ומיהרה להוציא אלבום אוסף של להיטים כדי לפצות על המכירות הפושרות, מה שהותיר את בריאן וילסון פגוע ומתוסכל. "זה שבר לי את הלב כי השקעתי באלבום הזה את כל הנשמה שלי", אמר בזמנו. "הרגשתי שנתתי לאנשים את המוזיקה הכי יפה שיכולתי ליצור, וכשזה לא הצליח באמריקה כמו שציפיתי, זה כאב מאוד. לאנשים היה קשה להבין את האלבום בהתחלה. הם רצו את הביץ’ בויז הישנים, את המכוניות והגלישה, ואני כבר הייתי במקום אחר לגמרי מבחינה מוזיקלית ורגשית. אבל עמוק בפנים ידעתי שעשינו משהו מיוחד, משהו שיחזיק מעמד הרבה אחרי המצעדים והמכירות, וצדקתי".
לקח לאלבום עשורים כדי להשיג את המעמד הראוי לו בארצות הברית. הוא זכה להכרה רשמית כאלבום זהב ופלטינה רק בשנת 2000, 34 שנים לאחר צאתו, וכיום הוא מדורג באופן עקבי במקום השני ברשימת האלבומים הגדולים בכל הזמנים, כשהוא מוכר כיצירת מופת ששינתה את פני המוזיקה המודרנית.
התרעות פיקוד העורף