"בסופו של דבר, הקרב הגדול של ישראל בשנים האחרונות היה על עצם הלגיטימיות של ההשתתפות בתחרות. את הלגיטימיות הזו השגנו, אבל פעלנו כל כך חזק עד שנדמה שאנחנו גם מנצחים כל הזמן. כשמסתכלים על רצף ההישגים הישראלי בשלוש השנים האחרונות אי אפשר להתעלם מהמגמה. הסיבה לכך היא שישראל זיהתה באירוויזיון זירה ל’דיפלומטיה רכה’. מדינת ישראל רואה בתחרות ערך אסטרטגי, והעיסוק הציבורי המסיבי של האזרחים בנושא מקרין על המאמץ הלאומי כלפי חוץ. יש מדינות שיש להן שנים שבהן חשוב להן יותר לנצח ולהשקיע, וישראל נמצאת כרגע בשיא המאמץ הזה”.
"היו מדינות רבות שנתנו לנו אפס נקודות, וזה נעשה שלא בצדק. אתה מבין מיד שמדובר בהצבעה פוליטית”, הוא טוען. “מצד שני, היו מדינות שלא יכלו להתעלם מאיתנו, כי השיר הזה באמת שרף את הבמה. זה שיר נכון וטוב מאוד, נועם הוא אמן ענק, ועשינו את העבודה הכי טוב שאפשר. מקום שני בתקופה כזאת הוא הישג מטורף, למרות שבאמת היה ראוי שנגיע למקום הראשון. אני תמיד אומר שהאירוויזיון מורכב משני יקומים מקבילים: יש היקום של הצופים וחובבי התחרות, שמאוד אוהבים את ישראל. למעשה, הישראליות מאפיינת את האירוויזיון באופן מובהק. אני שומע את זה עוד מאז ‘דיווה’ ומקבל תגובות מחובבי התחרות לאורך כל השנים על כמה שהם אוהבים את ישראל, וכמה היא מדינה מוזיקלית שמביאה שירים טובים. מצד שני, קיים היקום שבו רואים את ההצבעה האחרת של השופטים".
"צריך להבין שהחזית ההסברתית קשורה לכל תחומי החיים שלנו: לכלכלה, לתרבות, לאמנות ואפילו לקולינריה", בטיטו מסכם. "לכל החלטה של גוף בינלאומי יש השלכות דיפלומטיות והשפעה בזירה הבינלאומית. לכן ישראל תהיה חייבת להשקיע משאבים רבים כדי לשקם את התדמית שלה בעולם".
התרעות פיקוד העורף