"אני מקווה שזה לא ייגמר לעולם. רוצה לדעת לסיים בזמן. לא רוצה להגיע למצב שבו מישהו יגיד לי ׳די, עבר זמנך׳״. את הדברים האלה, האפופים בהרהורים של סוף, אמרה כבר לפני כמעט 30 שנה שרה׳לה שרון, ה״ביג מאמא" של השירה בציבור. מאז לא רק שהיא לא שמעה את שלוש המילים האלו, אלא שבשבוע הבא, ב-2 בפברואר, היא גם תזכה לקבל את אות יקיר אמ"י, בטקס שייערך בהיכל התרבות בפתח תקווה.
״פעם אחת שמעתי את השיר הזה ברדיו וראיתי אותו (את פאר טסי - יב״א) פעם אחת בטלוויזיה. אני לא חייבת להכיר כל שיר ולכלול אותו בערב שירה בציבור שלי. בוא ניתן לשיר הזה להתבשל בתוך העם ונראה אם יחזיק מעמד. אני לא רוצה לפסול על הסף. מי חשב ש׳ילד של אבא׳, ששר מוקי, יהיה לכזה להיט, שאפילו שרים אותו בציבור? שיר נהדר!״.
אני מופיעה מעבר לקו הירוק. אם מזמינים אותי, אני מגיעה גם לבית אל ולקריית ארבע, כי בשבילי הכל ארץ ישראל. לאחר שהופעתי באריאל, אורי אבנרי כתב שהייתי חברה שלו, ושבעקבות אותה הופעה נגמרה החברות בינינו. זה חבר זה? הוא לא יודע שאני מופיעה היכן שיש יהודים?״.
״בערב הראשון רק ארבעה העזו לבוא ולשיר״, היא נזכרת. ״כיום, יש לי 164 חבר׳ה בחוג, ואני חוגגת איתם גם את החגים. כמו בקיבוץ של פעם. ויש לנו חבורת זמר מטעמם, ולהקת מחול. זה מפעל החיים שלי״.
התרעות פיקוד העורף