גם בחודש התשיעי להריונה הראשון, הופיעה המוזיקאית דניאלה ספקטור על הבמות, ולכן בכלל לא התפלאה שבתה הבכורה, זוהר, גילתה שמיעה מוזיקלית כבר בגיל כמה חודשים. כיום, כשהילדה כבר בת שנה וחודשיים, היא מוחאת כפיים לפי הקצב, שרה ורוקדת. "מדהים לראות איך היא מקשיבה למוזיקה", מתמוגגת האם. "זוהר שמעה את השירים גם בבטן וגם מחוץ לבטן, ומכירה את התדר".
"לגמרי. מרכז הכובד השתנה והכל מקבל פרופורציות אחרות. יש משהו בהריון ובלידה שמצמיד אותך להווה. לפני כן הייתי עסוקה בחלומות. זה אומנם חשוב בעשייה אמנותית, אבל בעיסוק שלנו יש גם את הפרקטיקה. עכ־ שיו אני מתייחסת לכאן ולעכשיו, ולא למה שיקרה בעתיד. אם יש לי בוקר פנוי והבית הפוך, אין שאלות - זה הזמן שלי לשבת ולנגן. יש הופעה? שם משקיעים את האנרגיה, כי אין הרבה זמן או אנרגיות".
"האמת היא שלא כתבתי בשנה האחרונה. סיימנו את האלבום החדש, 'כל הדברים היפים באמת', על קצה ההריון, וכשהרמתי את הראש מהתינוקת, היה אלבום לעבוד בשירותו. עכ־ שיו בדיוק חזרתי להופיע. בעבר הייתי מבליחה להופעות ואז נעלמת ליצירה. זאת פעם ראשונה בקריירה שלי, וזה קרה לי בעקבות האמהות, שאני במסע הופעות ובתהליך לק־ ראת יצירה חדשה. זאת השאיפה שלי: להופיע ולהישאר על הבמה בכל הארץ".
ספקטור (33) היא אחד הקולות המעניינים במוזיקה הנשית הצעירה בישראל. כותבת־ מלחינה־מבצעת בקסם גדול, לא מתאמץ ולא מתייפייף. יש לה קול יפה, ענוג, זורם, רך ומרגיע. לא פלא שהרדיו מחבק אותה בחום רב. לפני שבע שנים הוציאה את אלבומה הראשון הקרוי על שמה, מתוכו להטו "הכוכב הזה מת", "הירושימה" ו"לישון בלעדיי". שנה אחר כך זכתה בתואר "תגלית השנה" במצעד הפזמונים העברי השנתי של ערוץ 24 ורשת ג'. ב־2011 הוציאה יחד עם בן זוגה, טכנאי הקול המוזיקאי בן ספקטור, את "Love is", אלבום על טהרת האנגלית, ממנו להט "Cut It Out". ועכשיו, כא־ מור, האלבום השלישי, "כל הדברים היפים באמת", על טהרת ההיברו.
"זה לא שלפני כן עסקתי בנושאים פוליטיים. העשייה משתמשת בעולם הפנימי שלי כחומרים. האלבום הראשון עסק בהגשמה עצמית. השני ביחסים ובאהבה. באלבום הזה יש משהו שאין לברוח ממנו, למשל 'לוויתן', שהוא שיר על אבא שלי, או 'אונקולוגית' על אמא".
"מצד אחד חדר ההמתנה הוא הכי לקוני ויבש. מצד שני, הדברים החשובים נמצאים שם מתחת לפני השטח. עבור האנשים שיושבים שם, יש רטט של מחשבות שעוס־ קות בשאלות קיומיות ברמות הכי עמוקות, כמו לאן אנחנו הולכים? מאיפה אנחנו באים? אבל לא ממש מדברים על זה, כי עסוקים בלשרוד".
"אני לא ממש יודעת להסביר מאיפה זה הגיע. אני כותבת מתוך זרם של השראה, אבל הסיפורים הללו, שנמצאים בתוכי עוד מהילדות, הותירו עלי רושם חזק. בדיעבד, אם רציתי לעסוק במשהו מקומי, החיפוש הזה הוביל אותי לעולם דימויים מקומי חזק ועשיר. אם התחלתי לעסוק במשפחתיות, הרי שהתנ׳׳ך הוא האמא של הטלנובלות המשפחתיות".
"דווקא שם יש מקום של שקט. מעבר לעבודה, יש את הפריווילגיה שבן הזוג לא מלווה מהצד, וזה לא משאיר אותי לבד. הוא נמצא שם בכל השאלות וההתחבטויות, מאיפה להופיע ועד איזה שיר להוציא. זו תמיכה מדהימה. לא אשקר, לפעמים זה קשה, אבל עם השנים אנחנו משכללים את ההבנה, את הגבולות, ואת המ־ קום שבו כל אחד לעצמו. בזוגיות ותיקה כמו שלנו, כבר עשר שנים יחד, את יודעת איפה נקודות התורפה, ממה להימנע, ועם השנים זה הופך קל ונעים".
"אני שמה לב שלכולם קשה בכל תחום. לפתוח גלידריה זה לא קשה? לעורך דין צעיר לא קשה? העניין הוא שמוזיקאים כותבים על זה שירים, ואולי בגלל זה נראה כאילו קשה להם יותר. רק שלנשים יש כלים שהופכים את הקושי לקל יותר".
"בן הרבה יותר מעורב והוא מעביר לי את האינפורמציה. הנושא מדובר בבית, ויש שאלות ודאגה, וזה מעסיק אותנו. למרות שאותי אישית מעניינים נושאים אחרים - חברתיים. שנאת זרים וגזענות מעסיקות אותי יותר. פוליטיקה עוסקת בעצמה, במי יותר חזק, ומי מצליח לרומם את עצמו. יש גבול לכמה אני יכולה לגעת בזה".
התרעות פיקוד העורף